כל החיים שלך היו לך בעיות להירדם. ניסית הכל בשביל לפתור את
זה. ישנת עם אור, עם חושך, עם מוזיקה, עם נרות, עם טלוויזיה.
כנראה שכל כך לא נועדת לישון שהגוף שלך אפילו לא הגיב לכדורי
שינה.
וביום שהכרת אותה, הרגשת שהלב שלך החסיר פעימה. אולי אפילו כמה
פעימות. פעם ראשונה בחיים שלך הבנת שלהחסיר פעימה זה לא רק
ביטוי. כשהיא חייכה אליך, עבר בגוף שלך מן רטט כזה, שהרגשת
פתאום שלווה פנימית. כזאת שאף פעם לא הרגשת.
בלילה הראשון שישנתם ביחד לא שכבתם, לא נגעתם אחד בשני יותר
מדי. רק התנשקתם קצת, דיברתם הרבה, ובעיקר הסתכלתם אחד על
השני. כשהיית מסתכל בעיניים הנוצצות שלה, הרגשת שאתה יכול
להסתכל עליהן לנצח ושזה הדבר היחיד שאתה צריך מעכשיו, להסתכל
על הפנים היפות שלה, שכל פעם היית מוצא איזה קמט או איזה נמש
שלא ראית מקודם.
בלילה הזה, הלילה הראשון שישנת ביחד, היו בך קצת פחדים שהיא
תחשוב שאתה לא ישן בגלל שיש לך ספקות לגביה. פחדת שהיא תשים
לב. אבל בעצם זה לא היה משנה. הנחת את הראש שלך על החזה שלה
ותוך מספר דקות נרדמת. באמת נרדמת. ישנת שעות, ברצף, מבלי לקום
כל כמה זמן. ישנת שינה טובה ואמיתית, רגועה. נשמת ביחד עם
הנשימות שלה.
כשקמת, הסתכלת בעיניים הנוצצות שלה, הלב שלך הפסיק לפעום. אז
היא חייכה אליך, והוא פעם  שוב. ואז הרגשת מן שלווה פנימית.
כזאת שאף פעם לא הכרת.