כמו חשמל ללב פצוע
כמו דקירה, הפעפוע
העדין עוד מדבר
מתוך הרוח הקפואה
ועל שפתיך שוב טופחות
מילות עבר של אהבה
כמו מלקה לגב כנוע
כמו תרופה, כמו געגוע
עץ בלב עמק בטון
מכה עמוק את שורשיו
בקרבך עולים שוב נעורים
לריח ניצניו
הפרצופים המוכרים
אשר הביטו אל לבך
הלחנים הישנים
שכמו נוגנו בלידתך
הזיכרונות המתוקים
שנצרבו אל מוחך
עולים, פורצים הם בפראות
מתוך שנים של הדחקה
כי מילותינו אחרונות,
נישאות ברגע הפרידה
אל העתיד, עודן חיות,
על גב הרוח הקפואה
וכי כנפי הפרפרים
שבבטננו קיננו
עוד רוטטות הן, עוד חיות
בפריחתו של עץ עזוב
ואין מקלט משיבתם
ואין מנוס מהעבר
גם כשנדמה שקול נדם -
(הלב שבור) ההד נשאר. |
