כמו חבר ישן,
אני שוב נמצא כאן,
עם הדף, החלל,
והעט.

שום דבר לא יסתיר שוב
את מה שנקבר טוב,
את העצב, בדידות ללא שאת.

אני איש של חברה,
ותראו מה קרה,
המגן פתאום נעלם;
אז מה לי נשאר?
בדיוק, שום דבר,
וזה שוב אני מול כל העולם.

חברים, מכרים, כולם נהדרים,
אני לבד עם מלא אנשים.
אז חוזרים שוב לכתוב, והרצון לאהוב
יצטרך לחכות לפעם אחרת.

מבחנים, מסיבות,
לימודים, עוד ועוד,
חוזרים לשגרה, והכול כאן בסדר.
פאב, מועדון,
סתם בבית ולישון,
רק אני ועצמי כאן בחדר.

לפעמים קצת עוצרים וחושבים על דברים
שרוב הזמן נשארים נעולים
בפנים.

לבד זה לא ממש נעים.