הלב מתעורר לחצי פעימה;
מסתכל ושואל מה קרה כאן פתאום.
לאן נעלמה לה חצי נשמה?
לאן נעלמו האור והחום?
עוד רגע עבר והלב שוב נסגר,
חזר לתרדמת שהיה בה שרוי.

כמו עם גשם ראשון ופרח ביישן,
גם הלב את עליו אל הרגש פותח.
מי יודע, אולי איזה חלק קטן
יישאר, להזכיר את שהלב כבר שוכח.
אך הגשם נגמר,
והרגש כה עמוק חבוי...

ושוב הכאב מתדפק על הדלת;
ושוב הוא נזכר במחיר האבדן.
והנשמה סובלת, מכאבים מתפתלת,
והלב מתכסה בשריון הישן.
כמעט ונשבר, המשבר שוב עבר,
אך הלב חזר בכלוב להיות, שבוי.