חזרת לעשן
ועכשיו נעלם הריח שלך
שוב
מהראש שלי, נשארו רק
דאגות.
אני חזרתי
לא לישון בלילה,
לא רק בגללך,
לא רק בגלל שאין לך
חשבון בנק או
אוכל במקרר או
בגלל שאתה לא יודע עליי כלום
מלבד מה שלעולם לא אחדל
מלהיות -
בתך.
אני לא כותבת עליך הרבה,
או כך זה לפחות נדמה
(אפילו לי), אבל מסתבר
שאתה מסתתר ברובם,
אתה בסוגריים.
כי אני הרבה ממך,
דומים שנינו - לא במראה,
בהליכה.
בעצם כל מה שאני - אתה
והם, כולכם שכבות ניילון נצמד
לדפנותיי - עוטפים אבל שקופים,
וכשהדרך קצת אובדת
אני נזכרת שבעצם
אני הולכת קצת כמוך,
וזה עוזר.
22/7/10 |