[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אשר תורן
/
שלושה סיפורי אינטיפדה

שוודים ושהידים

כשצוקי טילפן בבוקר לשאול אם צבי יעקבי או אשתו רותי שמעו על
הפיגוע צבי יעקבי היה במרפסת ואשתו רותי במקלחת.
לאיזה פיגוע אתה מתכוון, שאל צבי יעקבי.
לפיגוע של הבוקר ברחוב הרצל, אמר צוקי.
לא שמענו דבר, אמר צבי יעקבי.
איפה אתה שמעת על הפיגוע?
רונית קבלה מבזק במחשב.יש הרוגים, אמר צוקי.
איפה ברחוב הרצל, שאל צבי.
רחוב הרצל קצת לפני השוק, לפי המבזק של ערוץ שבע, אמר צוקי.
אנחנו גרים מאה מטר מרחוב הרצל ולא שמענו כלום, אמר צבי.
זהו, אתם הרי גרים מאה מטר מרחוב הרצל, חשבתי ששמעתם משהו, אמר
צוקי.
אולי רותי כן שמעה. תיכף נראה, אמר צבי.
מהחלון במקלחת דירתם של רותי וצבי אפשר לשמוע את צופרי
האמבולנסים היוצאים מתחנת מגן דוד אדום ולפעמים גם את צופרי
הניידות מתחנת המשטרה המרוחקת יותר.

האמבולנסים של מגן דוד אדום עסוקים הבוקר , אמרה רותי בצאתה
מהמקלחת.
כן, צוקי אומר שהיה פיגוע ברחוב הרצל. נלך לראות איך הקצין לוי
משתלט על המצב, שאל צבי.
עזוב, הוא בטח ירד לחוף הים להשליט סדר בין הדגים. אפשר לדבר
עם רונית, שאלה רותי.
צבי יעקבי העביר לרותי את הנייד.
רותי ירדה מהקו ואמרה שרונית מציעה להיפגש ב"איקאה" לכוס קפה.
שם, לדעתה, הקפה הכי בטוח בעיר. מחבל צריך לעבור שלשה מחסומים
עם מאבטחים חמושים להגיע למזנון. אומרים, הוסיפה רותי, שהשבדים
באו למכור בעיר רהיטים במחיר מוזל אולם למדו מהר שאפשר לעשות
כאן כסף גם עם כוס קפה טוב ושמירה מעולה נגד השהידים.

הקצין לוי ממשטרת ישראל עמד בפינת רחוב הרצל ושדרות רזיאל
ובאיתותי יד נמרצים כווון את התנועה שנעה כסדרה אל השוק ותחנת
האוטובוסים המרכזית.
אתם לא רואים שהאור אדום, שאל הקצין לוי כשרותי וצבי חצו את
שדרות רזיאל נגד האור האדום.
אנחנו לא מדברים עברית," אמרה רותי באנגלית לקצין לוי.
הקצין לוי לא התבלבל ואמר באנגלית, רותי, גם תיירים חייבים
לציית לרמזור. הקצין לוי, כרבים מתושבי העיר, מכיר הייטב את
רותי יעקבי כסגנית-מנהלת בבית התרבות העירוני. רותי וצבי
המשיכו במורד רחוב הרצל שנהפך למדרחוב זמני עקב חסימתו של
הרחוב בסרטים צהובים על ידי הקצין לוי. עשן כבד עלה במורד
הרחוב.
אתה חושב שתחנת הדלק נפגעה, שאלה רותי.
כמה נערים עלו במעלה הרחוב וצבי יעקבי שאל אותם מאיפה בא העשן.

המחבל חגר את חגורת הנפץ נמוך מדי והכליות שלו עפו ישר לתוך
הסטקייה של התורכים ונדבקו לשיפוד השוורמה. מחבל מפוטם כמו
חזיר שמן. הכליות עטופות לגמרי בשומן ובוערות יפה עם השוורמה,
אמרו הנערים והמשיכו לעלות במעלה רחוב הרצל.  
זה מזכיר לי את השהיד שפוצץ את עצמו על יד בית ספר לבנות דתי
בירושלים וראשו התגלגל לתוך מגרש הכדור סל של בית הספר והשבית
את הפעילות האתלטית של בית הספר לכמה שעות. ראשו של השהיד
המשיך להשתזף בשמש עד שמתנדבי "זק"ה" באו עם שקית ניילון וסלקו
אותו משם, אמר צבי.

במקום הפיגוע ברחוב הרצל פינת רחוב שוהם נמתחו סרטים צהובים
ושוטרים חסמו את הגישה לאתר הפיגוע. את המדרכה והרחוב כיסו
שברי זכוכית מחלונות הראוה של החנויות. מעט סקרנים נעצרו לצפות
בחיזיון. את הנפגעים לקחו מזמן לבתי החולים ולחדרי המתים
באיזור. משיח, בעל החנות לחמרי בנין, מדד את מידות חלון הראווה
שלו ועוזרו משך החוצה כמה דפי לבידים לאטום את החלון זמנית.

נלך לאייקיאה, שאלה רותי.
נלך, אמר צבי.

צבי החנה את הסוברו במגרש החניה של אייקאה ושניהם עלו למזנון.
בדרך למזנון צבי ורותי נבדקו פעמיים על ידי מאבטחי איקאה
החמושים.
מה לקח לכם כל כך הרבה זמן, שאלה רונית.
רותי וצבי ספרו להם על הפיגוע ועל העשן הכבד ברחוב הרצל ועל
כליותיו השמנות של השהיד שנדבקו לשוורמה אצל התורכים.  
השבדים עוד יגידו שאנחנו שורפים את הערבים בכבשנים כמו נאצים,
אמר צוקי.

לא אכפת לי. שיגידו מה שהם רוצים רק שיגישו קפה טוב. יש לפחות
חמישים בתי קפה על רחוב הרצל והמקום היחידי שאפשר לשתות כוס
קפה בשקט בעיר הזאת זה כאן באיקאה אצל השבדים," אמרה רונית.
את הקצין לוי ראיתם, שאל צוקי.
כן, הקצין לוי כהרגלו הפריע לרמזור לנהל את התנועה ביעילות,
אבל הרמזור התגבר על העזרה והתנועה התקדמה יפה, אמרה רותי.
אם לא היו רמזורים יעילים במדינה הזאת הייתי חוטף את רונית
מזמן ויורד לאוסטרליה, אמר צוקי.
למה לא לשוודיה, שאל צבי אחרי שתיקה.
שוודים ושהידים,דווקא זיווג נהדר, אמרה רותי.
לעזוב את הארץ ולהחמיץ את כל זה, אמר צבי.

ניתן להם עוד עשרים דקות לנקות את הרחוב ונחזור, שאלה רונית.
שבחים לעיר ואזרחיה המוכנים לפיגוע הבא תוך זמן כל כך קצר, אמר
צוקי וקם לאסוף את המגשים  עם כלי הקפה ולהציבם בנקודת האיסוף
לכלים מלוכלכים.


פנטזיות

יש כאלו שזוכרים שאת העיר בנו על חולות הים כמרכז לגידול הדרים
וליטוש יהלומים. נדבכי היסוד בפנטזיה הציונית היו תמיד לבנות,
לגדל ללטש ועוד פעם לבנות, לגדל וללטש. בזמנם הפנוי מגדלי
ההדרים ומלטשי היהלומים של העיר בחיתוליה אהבו לשבת בבתי הקפה
והמסעדות לאורכו של רחוב הרצל, לדבר ביניהם גרמנית ורוסית
ולפנטז שהם בפריז או בוינה ושהמוזיקה נובעת ממיתרי תזמורת
מעודנת עם כנרים וירטואוזים ולא מתקליטים עקומים. לאלה שלא
מקומיים ולא יודעים, היום רחוב הרצל הוא הרחוב הכי בעייתי
בעיר. אלף, רחוב הרצל הוא הרחוב הראשי של העיר ובו רוב החנויות
ובתי הקפה והמסעדות ואליו נמשכת מרבית תנועת הולכי הרגל בעיר.
ובית, רחוב הרצל הינו גם שער הכניסה העיקרי לכלי הרכב כולל
אוטובוסים בדרכם לתחנה המרכזית. מבצעי הפיגועים מנצלים עובדות
אלו ביעילות. השהיד פשוט יורד מההסעה שלו, צועד כמה צעדים אל
תוך קהל הולכי הרגל או לוגמי הקפה הפוך, לוחץ על הכפתור ומבצע
את זממו ישר ברחוב מבלי לבזבז זמן מיותר.

תחנת המשטרה העירונית ממוקמת בשדרות רזיאל, טיפה צפונה מרחוב
הרצל. משטרת ישראל לקחה על עצמה את התפקיד הרשמי להגן על אזרחי
המדינה נגד הפנטזיה הערבית המסורתית של השלכת היהודים לים.
לפני קום המדינה היתה בארץ קבוצה של יהודים זועמים, שראו
בפנטזית החרות שלהם את עם ישראל יוצא משעבוד בגולה ומגיע
לעצמאות בארץ ישראל. היהודים הזועמים הצליחו להגן על הישוב
היהודי בזמנו אבל לא השכילו לבנות תשתית לניצול יכולת המיסוי
הממלכתי לשרות נינוח וגמלאות מוקדמת ונאלצו לותר על זכותם להגן
על הישוב. ארגונים להגנה עצמית המעוגנים בפנטזית החרות המתישנת
לא נראו לטובה לרוב האזרחים בדמוקרטיה של ארץ ישראל. ישראל
אלדד, אחד ממנהיגי הלח"י, ארגון מחתרתי של קבוצת יהודים זועמים
בזמן המנדט הבריטי, כתב פעם שארגונים פרטיים להגנה עצמית הם
נגד ערכי הדמוקרטיה. פנטזית החרות של היהודים הזועמים לא
התקבלה כאופציה מעשית ובמקום לחיות חפשים בארצם יהודי המדינה
בחרו לעבור משעבוד לגוים בגולה לשעבוד לפנטזית השויון
הסוציאליסטי, עגל הזהב של הציונות. חכמי השויון אמצו עמדות
כמו, לנו מדינה--להם מדינה, לנו חברי כנסת--להם חברי כנסת, לנו
בתי כנסת--להם מסגדים ועוד תרגילי שויון למינם להדיח את את
החופש מסדר היום של המדינה לצמיתות.

"השויון חוגג, והחופש מזדרגג," אמר הסבא של רותי יעקבי אחרי
ארבע כוסות יין מלאות בליל הסדר האחרון שלו. "יהודים אף פעם לא
צריכים חופש. החליפו את שוטי פרעה בעקרביו של רחבעם; את רדיפות
הגלות ברדיפות ערב, ואין מלך בישראל."

רחוב הרצל, הרחוב הבעייתי של העיר, מתחיל בחוף הים וממשיך
לרוחבם של מותניה הצרים של העיר כחגורת אספלט אפורה שבה רקומים
עצי פיקוס ירוקים. מזרחה, הרחוב יורד במורד העיר לתוך עמק חפר,
מגיע לצומת בית ליד וממשיך עד תול כרם בשומרון. רותי יעקבי,
אשה עם חוש דרמטי מפותח, אמרה לא פעם שרחוב הרצל הוא רחוב
הפנטזיות הגדולות של המזרח התיכון כולו. כל מיני פנטזיות
גלומות ברחוב הזה כולל פנטזית הציונות של הרצל על הקמת מדינה
יהודית אחרי אלפיים שנות פגרה מדינית והפנטזיה הערבית של השלכת
היהודים לים. פנטזיית הציונות הביאה להקמתה של מדינה משותפת
לערבים ויהודים שבה היהודים עושים את הכל והערבים לוגמים קפה
בישוביהם האקסקלוסיבים ומקטרים. משהו דומה לבית חרושת של
שינדלר בגרמניה בשנות השואה שבו היהודים עשו את הכל ושינדלר
עשה את הכסף. הרבה יהודים מעדיפים סידור כזה.

בפנטזיה שלהם הערבים רואים את עצמם משליכים את היהודים לתוך
הים התיכון בערך איפה שרחוב הרצל מתחיל על יד טיילת הים.
הפנטזיה הערבית כמעט התממשה בשנות הארבעים כשערבים מזוינים
הופיעו בהמשכו של רחוב הרצל, על יד תול כרם. התקדמו דרך השדות
הבוציים של גאולים ובארותיים והגיעו לכפר יונה. בכפר יונה
הכוחות הערבים, כולל מספר חטיבות עירקיות מצוידות באזיקי
רגליים למניעת עריקה ונסיגה, נתקלו בכמה יהודים זועמים, שאחד
מהם, סבה של רותי יעקבי, ידע להשתמש ברובה אנגלי כבר בשנת
תרפ"ז. הערבים נכשלו בהתמודדות עם היהודים הזועמים ונאלצו
לחזור כלעומת שבאו מבלי להשליך את היהודים לים. ערבים מקומיים,
אלו שגרים בקלנסווה, טייבה ותול כרם מנסים עד היום להשליך את
היהודים לים. לפי גרסתם, הדרך הנכונה לבצע את הפנטזיה הערבית
היא להרוג את היהודים קודם ואחר כך להשליך אותם לים תיכון.

גם מיקומה של תחנת המשטרה העירונית בשדרות רזיאל הוא מיקום
סמלי. לפני קום המדינה, אותם יהודים זועמים, כולל סבה של רותי,
הקימו ארגון מחתרתי שמטרתו היתה להגן על חיי היהודים בארץ
ישראל. אחד מהם, דוד רזיאל קיבל על עצמו את הפיקוד על ארגון
מחתרתי זה ששמו היה הארגון הצבאי הלאומי או אצ"ל. באותו זמן,
הסכנות הגדולות לישוב היהודי בארץ ישראל באו לא רק מהערבים
ופנטזיית הים שלהם, אלא גם מהמשטר האנגלי שפיתח פנטזיות מזרח
תיכוניות ארוכות טווח בקשר לנפט ותעלת סואץ ואסר על היהודים
להצטייד בנשק ולהקים צבא. סכנה גדולה נוספת באה מהצבא הגרמני
של היטלר, ימח שמו, עם פנטזיות זהות לאנגלים. הצבא הגרמני דהר
כלפי הישוב מהמדבר המערבי בצפון אפריקה ומצרים. באותה תקופה
הרת סכנות קיומיות לישוב החליט המפקד רזיאל שמבחינה בטחונית
אין לו מה לעשות בארץ והוא נסע לעירק לעזור לאנגלים לטפל
בערבים ובגרמנים בני בריתם. פצצה ערבית, ואולי אנגלית או
גרמנית דוקא, נפלה על מכוניתו של המפקד רזיאל והרגה אותו. מותו
לא היה לשוא. שוטרי המדינה, או פקחי המדינה כפי שרותי יעקבי
מכנה אותם, אמצו את מעלליו של המפקד רזיאל כתוכנית עבודה
לניהול פעולות שיטור, ולמדו להעתיק את פעילותם ממוקד הפיגוע
למקומות שוליים כדי לסתום חורים מועדי פורענות במערכת ההגנה
המרחבית של המדינה. הקצין לוי, למשל, מיד אחרי אחד הפיגועים
הראשונים במורד רחוב הרצל מצא את עצמו חוסם את רחוב הרצל פינת
שדרות רזיאל בסרט צהוב כדי למנוע את הישנותו של הלינץ' הידוע
בערבים סייעני חבלה שערכו כמה יהודים זועמים בפיגוע מוקדם
יותר.

אותם יהודים זועמים, מבצעי הלינץ' הידוע, שכחו לכמה רגעים
שהגנת העם בדמוקרטיה היא תפקידם של שוטרי המדינה ולא של סתם
יהודים בטלנים ללא תפקיד. רותי יעקבי, יהודיה זועמת מטבעה,
אמרה לא פעם שאין אף שוטר במדינה שמוכן להקריב את חייו להגן על
ציבור משלמי המיסים בארץ .שמעת פעם על שוטר שנהרג בעת מילוי
תפקידו, שאלה רותי את צבי יעקבי. בניו יורק נהרגים בממוצע שבעה
שוטרים לשנה בתפקיד. רותי למדה קולנוע ותקשורת, מדעי הפנטזיה
בלשונה, באוניברסיטת ניו יורק בזמנו ולא הייתה בארץ בזמן שמספר
שוטרים כן מתו מפחד בעת מילוי תפקידם.


ג'ק סופר

ג'ק סופר היה  בדרכו לדירתו ברחוב עולי הגרדום בעת הפיגוע.
לג'ק סופר היה חשבון בנק דולרי בבנק הפועלים ברחוב הרצל פינת
שדרות וייצמן. שלש שנים אחרי שהוא פתח בבנק הפועלים חשבון בנק
דולרי ג'ק סופר החליט שהחשבון הדולרי בבנק הפועלים הוא לא
שימושי וכדאי לסגור אותו. תכליתו של חשבון הבנק הדולרי היה
לשמש את אחיו אריק במסעיו בעולם הרחב אל חופי הגלישה בעלי
הגלים הטובים. בקומה השלישית המרופדת של בנק הפועלים לא היה
תור ולכל לקוח היה פקיד פרטי. הפקידה שטיפלה בג'ק סופר מילאה
עבורו את הטפסים ביעילות ובמהירות ואמרה לו שהיא מביאה לו את
הכסף תיכף ומיד.

לנכות את עשרת השקלים עבור השרות מהסכום הדולרי, שאלה הפקידה.

לא, יש לי עשרה שקלים, ענה ג'ק סופר.
הפקידה ספרה לעיניו אלפיים דולר, הכניסה את השטרות למעטפה
ונתנה אותה לג'ק. המחשבות החלו להתרוצץ בראשו של ג'ק. בנק
הפועלים אחז בכספי במשך שלש שנים והשתמש בו כרצונו ואולי אפילו
הרויח עלי כמה שקלים טובים ובתום תקופה ארוכה זו אני צריך לשלם
עשרה שקלים כדי לפדות את כספי מבנק הפועלים. נראה לי מוזר.  
ג'ק שם את כספו בכיסו ואמר לפקידה, כל העסק הזה נראה לי משונה
ומוזר. לדעתי הייתי צריך לצאת מהבנק עם יותר כסף אחרי שלש שנים
ולא פחות.
אתה מפקיד את הדולרים בשער חליפין אחד ופודה אותו בשער חליפין
שונה, אמרה הפקידה.
שער חליפין זה דבר אחד וחשבון דולרי זה דבר אחר, אמר ג'ק.
או כן או לא אבל הבנק הולך לפי החוק וזה החוק, אמרה הפקידה.

ג'ק יצא לרחוב ופנה לרחוב הרצל. רומאן, המציל של חוף עין
התכלת, התקשר בסלולרי ואמר שהגלים בגובה בינוני, רחוקים מחזק,
אבל יש ממה להתפרנס.
יש לי כמה סידורים הבוקר. נתראה אחרי הצהריים," אמר ג'ק.
מוטי החליט להכנס לקיוסק השוורמה הכשרה מול השוורמה של התורכים
ליד תחנת הדלק לארוחת צהריים מהירה. הפיצוץ קרה בדיוק ברגע
שג'ק סופר הגיע למדרכה ממול בדרכו למזנון הידוע כ"שוורמה
ניסים". הדף הפיגוע העיף את ג'ק סופר על כן החניה לאופנים על
יד הפיצריה הסמוכה. ג'ק סופר ידע מיד, לפני שרעש הפיצוץ נדם,
שקרה כאן פיגוע חבלני והוא תקוע בתוכו. שניות השקט הקטלניות
אחרי הפיצוץ עצרו את השעון והזמן התחמם והחל לזוז מהר בלי
להתמזמז. ג'ק מצא את עצמו שוכב על הצינורות העבים של כן החניה
לאופנים. החבטה היתה קשה ונפץ שבר עצם הבריח הימנית שלו נשמע
לו בבירור. ג'ק מישש את חזהו וגילה שעצם הבריח הימנית נשברה
לשנים. מקום השבר התנפח ככדור טניס.
את עיקר מאורעות הפיגוע שהשתלשלו מסביבו בסדר הידוע והמתורגל
ג'ק כמעט שלא קלט. שדה הראיה שלו החל להצטמצם מיד אחר הפיצוץ
וכל אותם מראות הפיגוע של אנשים מרוסקים, מכוניות מקומטות
ומנופחות, שלא לדבר על הפרטים הקטנים כמו אצבעות קטועות,
ארנקים מעופפים ועגלות ילדים הפוכות, נכנסו לתודעתו מבלי
להשאיר רושם או להביא לתגובה. ג'ק סופר הצליח להסתובב על כן
החניה לאופניים, להחליק אל המדרכה ולשכב אפרקדן. השבר לא הכאיב
באופן מיוחד והכאבים התגברו רק כשג'ק ניסה להזיז את יד ימין.
ג'ק חשב שאולי כדאי לנסות לקום. הוא בדק וראה שאין עליו שום
סמני אלימות, לא ברגים נעוצים בבשר, ולא בגדים קרועים והעיקר
לא דם. אנשי מד"א וזק"ה חלפו על פניו אל מוקד הפיגוע מבלי
לעצור. סימן טוב לדעתו. אני לא נראה להם כטעון טיפול מידי, חשב
ג'ק. הוא ניסה להתיישב. בפעם הראשונה ג'ק הצליח רק להרים את
הראש, אולם בפעם השניה, בעזרת דחיפה בידו השמאלית על צינור כן
החניה, ג'ק התישב על המדרכה כשגבו מופנה אל המולת הפיגוע
ברחוב. אדם עם חולצה לבנה וטלפון נייד גחן אליו ושאל, נפגעת.
ג'ק אמר שכן. האדם עם החולצה הלבנה סגר את הטלפון הנייד ואמר
לו, "אני קורא למגן דוד. נראה שיש הרבה נפגעים. הם תיכף גם
יגיעו אליך."

אם תעזור לי לקום אני חושב שאני כבר אסתדר, אמר ג'ק.
אולי כדאי שלא תזוז כדי למנוע סיבוכים, שאל האדם עם החולצה
הלבנה.
ג'ק קיפל את רגליו מתחתיו ואמר, נפגעתי בכתפי הימנית ואם תתמוך
בי בצד שמאל אני חושב שיהיה בסדר.
וכך היה. ג'ק קם על רגליו ונעמד מבלי למעוד או להתנדנד.
אני מודה לך, אמר ג'ק סופר. אני כבר אגיע איך שהוא לבית
החולים. את הכתף הזאת צריך לצלם.
יש לי מונית ברחוב השני ואני יכול לקחת אותך לבית החולים, אמר
האדם עם החולצה הלבנה. תוכל ללכת  עד הרכב?
כן, אמר ג'ק.

ג'ק סקר את הנעשה ברחוב הפגוע. עשרות אנשי צוותות החרום לובשי
צהוב וכתום מיהרו להעמיס פצועים והרוגים לתוך אמבולנסים
מהבהבים ומיללים. כולם ידעו את מקומם ותפקידם. ג'ק לא ראה שום
הבדלים בין החזיון האמיתי לפניו ולחזיונות דומים בטלויזיה שבהן
הוא תורגל לצפות מאז פרוץ האינטיפדה. צוותי חרום מאומנים הזיזו
את הענינים קדימה ביעילות בניצוחם של מפקדים מצוידים במכשירי
אלחוט ניידים ומספר טלפונים סלולרים. ג'ק נכנס למונית. הכתף
הכאיבה לו כשהוא התכופף להכנס למכונית למרות שהוא לא הזיז את
היד הימנית. נהג המונית טרק את הדלת אחריו והם יצאו לבית
החולים.

הייתי רוצה להרוג את המחבל שביצע את הפיגוע הזה, אמר ג'ק.
הוא כבר מת, אמר נהג המונית ששמו היה מנסור לפי הרשיון.
לא חשוב שהוא מת, הייתי רוצה להרוג אותו בידי אפילו פעם שניה.
אני מתעב אנשים שמתנכלים לי. השהיד הזה ניסה להתנכל לחיי בלי
סיבה. הוא אפילו לא מכיר אותי, אמר ג'ק.
אתה לא אוהב ערבים, אמר מנסור.
אוהב אותם רחוק מכאן, אמר ג'ק.
אולי זאת הסיבה שהם מנסים להרוג אותך, אמר מנסור.
מנסור, אתה חושב שהערבים רוצים אותי כאן?
מנסור חשב לרגע ולבסוף אמר, "האמת שלא, הם לא רוצים אותך כאן.
ואולי גם זאת סיבה לפיגוע.
תגיד לי, מנסור, אם שהיד היה נכנס אליך למונית, מושיט לך 100
שקלים ואומר לך, קח אותי לרחוב הרצל, היית לוקח אותו?
במקצוע שלנו קשה לסרב, אמר מנסור.

בבית החולים המונית נעצרה אחרי פקק של אמבולנסים וג'ק אמר
למנסור, "אם תפתח עבורי את הדלת אני אגיע לחדר מיון ברגל."
מנסור אמר, בסדר, ופתח לג'ק את הדלת. הנה כרטיס הביקור שלי.
אני פתוח להסעה 24 שעות ביממה, אמר מנסור.
ג'ק החליק על המושב כלפי הדלת הפתוחה, סובב את רגליו אל המדרכה
ונעמד בתמיכתו של מנסור.
כואב לך, שאל מנסור.
לא נורא אמר ג'ק. אני מודה לך, אמר ג'ק ונפרד ממנסור.

ג'ק נכנס לאולם הסואן. מישהו כיוון אותו לדלת צדדית ואמר,
תורמי דם לכאן. ג'ק ועוד כמה  אנשים הוכנסו לאגף תורמי הדם.
מספר אנשים הסבו על כורסאות כשהם מחוברים בצינוריות שקופות
לבקבוקי דם. צעירה במדים לבנים אמרה לג'ק סופר לבוא איתה
והושיבה אותו על כורסה כחולה.
שמי ירדן, אמרה הצעירה . לאיזה יד לחבר אותך.
יד שמאל, אמר ג'ק.  
ירדן איתרה את ורידו של ג'ק עם המחט וחיברה אותו בזריזות
למערכת קבלת הדם. ירדן שמה  כדור גומי  בידו ואמרה, תמשיך
ללחוץ בקצב של הלב.

רותי וצבי יעקבי נכנסו לחדר וניפנפו לג'ק. ג'ק ניפנף לשכניו
מהקומה השישית בבית מגוריו בחזרה בכף ידו השמאלית. ירדן הושיבה
אותם על כורסאות שהתפנו בצידו השני של החדר. כשבקבוקו של ג'ק
התמלא. ירדן ניתקה את זרועו מהמחט והצינורית ואמרה, "עשית
מצוה. יש הרבה פצועים בחדר מיון ונוצר מחסור בדם, במיוחד בסוג
דם כשלך. אתה יכול לקום?
אם תעזרי יהיה לי יותר קל לקום, אמר ג'ק . מצד שמאל עדיף,
הוסיף ג'ק.
אתה מרגיש בחולשה, שאלה ירדן. זה קורה לפעמים אחרי תרומת דם.
לא, אני בסדר, אמר ג'ק ונפרד מירדן.
ג'ק ניגש לרותי וצבי ואמר, הפעם תפסו גם אותי.
הפיגועים האלו עולים לי בריאות, אמר צבי.
...ודם, הוסיפה רותי.

באולם הכניסה לחדר המיון היו הרבה נפגעים. טלפונים ניידים
צלצלו ללא הפסק וקרובי משפחה מודאגים הסתובבו בין הפצועים
וחפשו את יקיריהם. הדלת לחדר המיון נפתחה מפעם לפעם ואיש צוות
המיון יצא, בחר בשלשה או ארבעה פצועים והכניס אותם לחדר המיון.
אדם עם ציציות בחוץ התקרב אל ג'ק סופר ושאל, תיכנס למנין.
כן, ענה ג'ק. נראה לו שתורי לחדר המיון לא יבוא מהר.

ג'ק סופר נכנס לבית הכנסת. היו שם יותר ממנין אנשים אולם הגבאי
עיכב את תפילה המנחה. אחרי פסק זמן התפילה החלה ב"קרבנות"
ו"קטרת" ומשם עברה ל"אשרי" ותפילת המנחה. את תפילת "הגומל"
אמרו מרבית המתפללים.
בתום תפלת מנחה הצטרף ג'ק סופר לשאר הנפגעים לפני חדר המיון.
אחד ממייני החדר המיון שאל את ג'ק מה קרה לו וג'ק אמר שההדף של
הפיצוץ העיף אותו על כן לחניית אופניים ברחוב ויתכן שעצם הבריח
נשברה. הממיין הביט בכתפו הימנית של ג'ק ואמר לו להכנס. הממיין
הושיב אותו על מיטה פנויה ועזר לו להוריד את החולצה. נוסף לעצם
הבריח השבורה הממיין גילה חבורות בחזהו ונפיחות בגבו של ג'ק.
הצילומים הראו את עצם הבריח הימנית שבורה לשנים בשבר נקי.
רופאה צעירה הגיעה עם חגורת שמונה כפולה ועזרה לו לחבוש אותה
על שתי כתפיו.
החגורה תתמוך בשבר עד שמעטפת עצם שלמה תצמח מסביב לשבר, אמרה
הרופאה. הרבה אין מה לעשות בקשר לשבר בעצם הבריח. לוקח חצי שנה
עד שתוכל להשתמש ביד ימין באופן מוגבל ואולי שנתיים עד שהשבר
יתאחה. יהיו לך כאבים בכתף בלילה והתרופה הזאת תעזור לך.

אפשר לקחת את הכדורים האלו עם ארק, שאל ג'ק.
קצת ארק לא נורא, אמרה הרופאה ושחררה אותו מחדר מיון.
סוברו לבן עצר על יד ג'ק סופר בצאתו משער בית החולים. "סופר,
אתה צריך טרמפ הביתה," שאלה רותי.
ג'ק התקשה להיכנס למכונית הנמוכה.
אתה בסדר, שאל צבי יעקבי.
בינתיים כן, אמר ג'ק שהצליח להתגבר על מכשול הדלת הצרה והנמוכה
של הסוברו.
מה קרה לך, שאלה רותי.
נשברה לי עצם הבריח, אמר ג'ק.
בפיגוע?
כן, בפיגוע.
ותרמת גם דם?
המדינה הזאת רק לוקחת, אמר ג'ק.
חרה של מדינה, אמר צבי.
חרה זה לא מילה, אמרה רותי.
לא שמו לך גבס, שאל צבי.
משתמשים בחגורת שמונה ליצוב השבר במקרה של שבר בעצם הבריח, אמר
ג'ק.
למה שמונה, שאל צבי.
לחגורה שני עיגולים שנראים כמו הסיפרה שמונה. דומה קצת לחגור
אקדח של בלשים ללא נרתיק, אמר ג'ק.
בינתיים אתה בבית בפגרה מגלישה בגלים, אמרה רותי.
אני אף פעם לא בפגרה. אם אני לא עובד אני גולש. הרופאה בחדר
מיון נתנה לי גלולות לכאבים.
תחזיק מעמד, אמר צבי, ותרים טלפון אם תזדקק למשהו.
ג'ק ירד מהמעלית בקומה הרביעית וצבי ורותי המשיכו לקומה הששית.
   

חגורת השמונה הכפולה עזרה מיד. עצם הבריח יוצבה במקומה ותנועות
יד ימין המוגבלות כמעט שלא הזיזו את העצם השבורה. כאבים
מהחבטות בצלעות ובכתף החלו להציק לו. ג'ק הוציא בקבוק ארק 50%
מארון המטבח ומזג לעצמו כוס מלאה. הכאבים בכתף ובגב המשיכו
לגבור וג'ק בלע שתי גלולות נגד כאב עם לגימת ארק נוספת. כל
שינוי בתנוחת הגוף עוררה את עצם הבריח להצטרף לסימפונית
הכאבים. ג'ק נשאר לשבת במטבח תוך לגימות תכופות מהארק שלפניו.

אחיו אריק פרש ממשמר הגבול אחרי עשר שנות שרות.
לא רואה כאן סוף, אמר אריק אחרי שהודיע לג'ק על החלטתו לפרוש.

אנשי הצמרת במדינה רואים ברציחות הזדמנויות לקידום אישי
ולפיתוח תעשייתי. הם מחכים לפיגועים כמו שאנחנו מחכים לגל חזק
על  בים. מחכים לפיגוע שיביא אותם למטרה במהירות ואלגנטיות בלי
מאמץ. העיקר להשאר על הרגלים, לשרוד ולהתקדם עם מה שבא, כולל
הטרור. תראה את אנשי הצמרת היום. כולם עלו על גל הטרור עוד ב49
ב101, בשב"כ, בצנחנים, בסיירת מט"כל, בפוליטיקה והתקדמו עם הגל
עד הסוף. לא פתרו כלום. לא רוצים לפתור כלום. הטרור עובד עבורם
ואין סיבה לחסלו. אנחנו נרצחים והם מתקדמים.

החשכה נפלה בדירה וג'ק קם והדליק אור במטבח. ג'ק הוציא מכיסו
את כרטיס העסק של מנסור וחייג את המספר.
תוכל לקחת אותי לכוכב יאיר בתשע בערב?
מנסור ביקש את כתובתו וג'ק אמר לו, עולי הגרדום ארבע עשר,
והוסיף, לפני כוכב יאיר נעצור בטייבה לכמה רגעים.
בסדר, אין בעיות, אמר מנסור.

בעשרה לתשע בערב ג'ק הכניס שני בקבוקי ארק 50% לתרמיל המילואים
שלו, נעץ מחסנית כפולה ברובה האם 16, הכתיף את הרובה ותרמיל
המילואים על כתפו השמאלית ויצא לרחוב. מוניתו של מנסור כבר
חנתה לפני הבית. מנסור יצא ופתח לו את הדלת.
אתה נראה חיוור, אמר מנסור.
תרמתי מנת דם בבית החולים.
באמת לקחו ממך דם, שאל מנסור.
לא לקחו, תרמתי. היו הרבה פצועים.
אתה יוצא למילואים במצב שלך?
בינתיים כן, אבל אני מקווה שישחררו אותי, אמר ג'ק.
הם המשיכו לכיוון טייבה על 444 דרומה.

את מי אתה מכיר בטייבה, שאל מנסור.
אני צריך להפקיד מזומנים בכספת הלילה עבור השותף שלי. אני מכיר
הרבה אנשים בטייבה כולל את ראשיד, מנהל הסניף של בנק הפועלים.

ראשיד, שאל מנסור. הוא מהמשפחה שלי.
איך הוא קרוב שלך.  
אשתי ואשתו בנות דוד. הבית שלי על יד הבית שלו, אמר מנסור.  

המונית נכנסה לטייבה. מספר אנשים, מוארים בפנסי הרחוב, מיהרו
לביתם. מנסור עצר לפני סניף בנק הפועלים. ג'ק הרים את קנה האם
16 השעין אותו על כתפו של מנסור ולחץ על ההדק. הרובה פלט שלשה
תרמילי פליז ריקים, ראשו של מנסור עף קדימה ומנסור עצמו צנח
והתקפל אל קרקעית המכונית. תיקתוקי הדיזל במונית המשיכו וג'ק
יצא מהמונית עם תרמילו וצעד אל הבנק. ג'ק פתח את כספת הלילה
במפתחו ושפך את תכולת שתי בקבוקי הארק לתוך הכספת. אחרי שהות
של דקה או שתיים לתת לאלכוהול לזרום לתוך הבנק ולהיספג בשטיח
ג'ק הצית את הארק במצית. הארק החל לבעור כמעט ללא להבה, אולם
במהרה, לשונות אש החלו לעלות בתוך הבנק מהשטיח ומרהיטי העץ
הכבד שנדלקו והחלו לבעור. ג'ק צעד אל המונית והתישב במושב
הנהג. רגליו של מנסור הסתבכו ברגליו והוא נאלץ לקפל את מנסור
על קרקעית המונית לפני מושב הנוסע. פעמוני האזעקה של הבנק החלו
לצלצל, וכשכבאי טייבה הגיעו אל הבנק הבוער פנים הבנק היה עטוף
בלהבות ומלא עשן. ארבעה כבאים קפצו ממשאית הכיבוי האדומה והחלו
למשוך צינורות בד מתוך ירכתי המשאית. ג'ק סופר ייצב את הרובה
על דלת המונית, כיוון את האם 16 אל ארבעת הכבאים ולחץ על ההדק.
קליעי הרובה פגעו והשכיבו שלשה כבאים מיד. הרביעי הסתובב מופתע
וג'ק השכיב גם אותו עם צרור קצר. ג'ק הניח את הרובה על המושב,
הכניס את המונית להילוך קדמי ויצא מטייבה.

הכביש הפנימי של הכפר הגדול המשיך צפונה ואחר מכן, כשנגמרו
הבתים וחלפו מספר קילומטרים ריקים, פנה מערבה לכיוון כפר יונה.
ג'ק האיט את המונית וירד אל דרך עפר. לאחר נסיעה של מספר דקות
בתי כפר יונה הופיעו לפניו בחשכה. ג'ק עצר את המונית וכיבה את
המנוע. הוא יצא מהמונית ובחן את הנעשה בטייבה. להבות השרפה
טיפסו בחשכה לגבהים ויללות צופרי רכבי החרום נשמעו בברור. ג'ק
הכתיף את תרמילו על כתפו השמאלית, לקח את האם 16 בידו והחל
לצעוד לכיוון כפר יונה.

בהוואי, שנה קודם, אריק אחיו מיהר עם גילשונו לטפס על בטנו של
גל עצום שרק אוקינוס ענק כמו האוקינוס השקט יכול להוליד. הגל
החל להישבר לפני שאריק הגיע למחצית רומו של אותו גל אימים.
טונות של מים, כל עוצמתו של  הגל העצום, נחתו על אריק וקברו
אותו ואת גלשונו מתחת לקצף הרוטט. אריק וגלשונו נעלמו ולא
ניראו יותר.
חבילת חפציו האישיים של אריק הגיעה עם מכתב תנחומים מהשגרירות
בתל אביב. החבילה הכילה חולצת טריקו ירוקה מהשק"ם וקלטות של
זוהר ארגוב וחוזה פליסיאנו. המכתב מהשגרירות הסתיים באמרו,
"אנו מבינים את הכאב הגדול בו תפתח את החבילה הקטנה הזאת, אולם
לצערנו, זה כל מה שנשאר על החוף בו אחיך טבע."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הוא אמר חושך
הוא אמר אור
עשה מיום לילה
ומעמורה חור

עכשיו הוא מביא
לכם את מפולת
נאסדק

אלוהים. לחיים
טובים יותר ללא
דאגות.

- הקופירייטר של
אלוהים (עם
משכורת מה-זה
חרא)


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/10/11 23:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אשר תורן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה