ערב. עת כלה. נדרכתי.
בת שיר. אב נתכן ריק.
נזהר. אבוי כי אתמהמה.
ניתז ראשי, דמי על קיר.
היאך בוששתי. והלוא
הוזהרתי. אכן הותרעתי.
לא נתמכתי טענות אמת.
נקדמנו שעה לפנות-עת.
רק הד פטישים על מוחי.
יעקרו הם את רוחי, מאת
בית גופי, למבוקר יורעב.
עיניים אבהה. צום תענית.
סביב אצפה, שפלי אחים.
זבי ריר שפתיים, יחייכו.
ואני זר לממרח שיקרם,
לכתובות אמת עלי קיר.
אחיין מבית ליבי, דאז.
יחבק לי. שנות אינותו.
אני נוקב עין, אחשבן:
"בגדת לנשמתך. נערי.
נבגרת. חברת תעתוע".
ואני נהג. אחכה אות.
אשתוק הגה, עת רגע.
יתארז גופי לבית הגה.
חתונת שיר נעים.
05.10.10 |
