אפלת תלתליך גולשת רכה
ואורות כוכביה עטים כגיצים,
להצית את נפשי הבוהה בין קורות,
צופה אל ירח בוהק המציץ לפרקים
בין עבים רוויים ותפוחים - תאוות אדמתי הסדוקה
שזה אך הצנה
מלהט היום שחלף.
וכבר נשרפת קווצה
בזיק שנרתע למגע הזגוגית,
אך מיד נחלצת נפשי ובכפה
מלקטת את טל העיניים
מבין הקורות
לצנן את האש ולסוך את הלילה
בטעם הים ומזון אהבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.