יש לי בחילה. בחילה מלהתעסק עם העבר ולא לראות את העתיד הקרוב,
רק את הרחוק, רחוק מידי.
אבל גם ככה, ביני לביני, הכל מטושטש ואני הולכת במסלול מעגלי
כל פעם לאותה נקודה בה התחלתי בה.
כל כך הרבה זמן עבר. שנים על גבי שנים ואני רק בת 23, עושה
רושם שככה אומרים היום, רק בת 23.
אני קוראת את עצמי בגיל 17 ואני עדין רלוונטית. מה זה אומר
עלי? ששום דבר לא השתנה חוץ מהמשכורת שלי? שכל הבלבול הזה נשאר
פה לנצח? שזאת אני ולא גיל ההתבגרות, שזאת אני עם הטעויות
והמעידות והפחד מלהיות לבד, גם כשאני לבד וטוב, הפחד להשאר
ככה, צורב אותי מתוך הקרקעית של הבטן ועושה לי בחילה
וסחרחורות. אני בטיפשותי הולכת לרופא ועושה בדיקות דם ושתן
ואולטרה סאונד. והוא אומר לי שאני לא בהריון ( בטח שלא אלא אם
כן רוח הקודש התחילה לעבר אנשים שוב ), הוא אומר לי שהכל נראה
בסדר, והרירית של הרחם שלי בגדול הנכון ואולי סתם יש לי חוסר
איזון הורמונלי. אבל בואי נחכה שהבדיקות יחזרו, תיהיי בצום עשר
שעות ותקבעי תור בקבלה מחר בבוקר יקחו לך 4 מבחנות דם.
אני שונאת בדיקות דם. אין לי שום בעיה לטפל במישהו עם פצע פתוח
או אפילו מוגלה מתפרצת אבל בדיקות דם יכולות לגרום לי להתעלף.
מגיל 5 בערך זה ככה. אולי יש לי חוסר איזון כימי במוח, בערך
מגיל 5. אולי בגלל זה כל החוויות שאני עוברת כשהשנים חולפות לא
משנות אותי ולא מרגיעות אותי, רק מפתחות אותי לניאורוטיות
מתקדמת ואדישות שמרגשת אפילו אנשים שמכירים אותי 5 דקות.
אני לא יכולה לקפץ בתוך סטריאו טייפ של בחורה קופצנית, ואני לא
יודעת לשמוח בלי סיבה ולצרוח עד הגג כשמשהו רע קורה שאין לי
שום שליטה עליו.
אין לי שום שליטה על כלום.
לקחתי את עצמי בידיים, וכבד לי. אני רק רוצה מישהו להשען עליו
קצת, שישען עלי ויגיד כמה הוא אוהב אותי. אבל אני פתיה ומאמינה
להצהרות אהבה מזוייפות מהר מידי, נותנת מעצמי את הכל ונשברת
לחתיכות. נאטמת מחדש עד העונג הבא, מה שבד"כ אומר שאני חוזרת
לעונג שלפני אחרון, מפרקת לגורמיים את מה שהיה ולא נותנת למה
שיהיה להיות.
לוקחת הפסקות ומחליטה החלטות גורליות, על מה הולך להיות
עכשיו.
אני פגועה וכועסת על העולם. על זה שלא נותנים ספרי הוראות
ברורים לשום דבר ונראה כאילו כל כיוון שאני פונה אליו מוביל
למטה. וכמו כולם אני כורה לעצמי קבר, התחלתי למות ברגע שהתחלתי
לחיות ואני רק רוצה שיהיה נעים ונוח.
כנראה שזה דורש עבודה קשה.
אני רוצה להיות הצלחה מסחררת ולהדהים את העולם עם כל מה שיש לי
להגיד, אני רק לא יודעת איך לנסח את עצמי בדיוק.
אני רק לא יודעת להיות הבחורה הזאת שלוקחת את עצמה בידיים ויש
לה עוד מקום לסחוב עוד. |