אביב כעת סביב, ירוק מרהיב,
זרעי חיים אשר נבטו, קדים לשמש חמימה,
ורוח חרישית קלה לוטפת,
בשמלתך, ילדה שלי כלה.

בגן חיי צמחת לפרוח, אחות לתאומה,
לשני אחייך הבוגרים, תפארת,
לאמא נפלאה.

כן, זה הגן שאדמתו טרשים עיקשת,
למשפחתך הראשונית היה,
אנשי עמל, אשר בארץ המובטחת
בנו ביתם להיות להם תקווה.

הם לא זכו לראות איך נצר מתפתח,
הופך את החלום אשר חלמו להיות,
שדה עיקש עד אופק משתרע,
צאצאי פרחים אשר עליו, פורחים לחיות.

עומד אני מול מקרופון פתוח,
לאורחים רוצה לומר עלייך, דברי הלל ושיר,
אך על עיני, דמעה גדולה זולגת,
כשל יוגב אשר זרע, ביום קציר.

עוד רגע קט, מחופתך תשובי,
עם טל, אשר נועד לך בעל להיות,
ואת ילדה שלי כלה, עדיין נבט,
רוצה איתך, עוד רגע של ילדות לחוות.

מחר, עת יום חדש מבטיח לך יאיר,
והד קולם וחיבוקם של חוגגים יסעיר,
בברכתם של זוג הורייך ואחייך אוהבייך,
שדה חייך עד האופק משתרע, שיר ישיר.