חלמתי בריחה ותרשיש כמו קראה לי
לצאת מעורי ואדמת אלוהיי,
ושמי לא יונה עוד בארץ זרה לי
בה שמיים ריקים יצטיירו מעליי.

חלמתי בריחה, לא מצאתי לי בית
בכלא גופי וחומות מחשבתי.
ושוב אחפש מרחבים פתוחי-שיט,
והים לא יוכל להכיל בדידותי.

אך רועד קו האופק, סוער ודומע,
אשמה כתמיד תתכדרר בגרוני.
אז אשקע בדממה, ואין איש שומע
איך ים האינסוף מכירני בשמי.

ומתוך התהום זעקתי עוד נישאת:
אפפוני מים עד-נפש, בלי די.
ואדע: כך היה, כך יהיה זה לשאת
עול שמי הישן על אדמת אלוהיי.