הוא החנה את המכונית שלו רחוק, וכיבה את המנוע. הלילה היה קריר
והרחוב הפרברי היה שקט. השעה הייתה בסביבות 2 בלילה. הוא יצא
מהמכונית, לבוש ג'ינס, חולצה ואפודה כהים, והלך חרש לעבר הבית.
בדרך הוא הביט בבתים, ברחוב. האורות בבתים הקטנים הפרטיים,
המוזנחים, היו עמומים. פה ושם דלקה מנורה, היו בתים חשוכים
לגמרי. הוא חשב על כל החוטאים האלה שנחים. רחוב פרברי הוא כמו
כפר עירוני קטן, כולם מכירים את כולם. מתמסטלים, מזדיינים,
אוהבים, בוגדים, עושים תככים, מרמים, מסתכסכים.

הבית שלה עמד בתוך גינה קטנה מוזנחת כמו מצבה מתה מתפוררת של
איזה מקדש או בית-תפילה. החלונות סגורים עם תריסים, ושום אור
לא בקע מבעד לחרכים. הוא התקרב לשער הגינה הפתוח, העשוי ברזל,
וגישש באוזניו ועיניו אם יש כלב שהיא מחזיקה בביתה בגינה. הוא
השמיע רחש קלוש שכלב יכול לשמוע, אבל אף כלב לא נבח. הוא השמיע
שוב, ליתר ביטחון, ונכנס לגינה. לרגע, כשהוא הביט ימינה, הוא
נבהל כי ראה מלונה. אבל נרגע מהר, המלונה הייתה ריקה, ושום
מזון בקערית לא היה מונח לידה. כשהוא סבב את הבית הוא גילה
חלון סגור על בריח פשוט, אבל ללא תריסים. הוא סכך בידיו לצידי
פניו וניסה להביט פנימה. צלליות של חדר עם מעט רהיטים, מיטה
מוזנחת ישנה ריקה, שולחן כתיבה עם מיני קשקושים, כיסא, ושולחן
נמוך עומד באלכסון כמעט באמצע החדר. הוא שלף סכין דק מבגדיו,
דחף אותו בין חריצי החלון, ושיחרר את הבריח. החלון נפתח. הוא
הדף אותו בשקט של נשימה, והחליק אל תוך החדר. חרישי חיפש אותה
בין החדרים. מטבח מוזנח. חדר-רחצה לח. שירותים עם ריח דחוס.
ואז נכנס לסלון. הייתה שם טלוויזיה כבויה, כמה כורסאות, שולחן
מלא שאריות אוכל, משקה וחפיסות סיגריות, בגדים זרוקים על
המושבים, והיא יישנה בתוך שמיכות-צמר עבות, עד מעל הראש. אפשר
היה לראות את המצעים עולים ויורדים קלושות עם הנשימות, ואת
הנשימות אפשר היה גם לשמוע. מלבד זה הכול היה שקט כמו מוות.

"בוקר טוב!" הוא צרח. היא התעוררה בבהלה.
שיערה היה סתור ועיניה מסוממות מ-שינה. היא הסתכלה בו וניסתה
להבין מה קורה סביבה.
"אני מסכים." הוא אמר.
היא הביטה בו בפחד ותימהון. "מי אתה? מה אתה רוצה?"

לפני שלושים שנה, כשהיו ילדים קטנים מאוד, היא הציעה לו
נישואים, והוא אמר שיחשוב על זה. לפני שהספיק לחשוב היא נעלמה
מהרחוב בו גרו, היא עברה דירה. הוא הספיק לעבור הרבה
מערכות-יחסים, שרובן נגמרו לא יפה, והשאר סתם נגמרו. אבל דווקא
בחייו המקצועיים הוא הצליח יפה וצבר רכוש, כסף וכבוד. תמיד היא
הייתה בפינה קטנה בראשו, וכשהגיע לשעמום מחייו המקצועיים
וייאוש ממערכות-יחסים, נזכר בה.
לא היה אכפת לו מה היא עושה, איך היא נראית כעת, וכל הבבל"ת
הזה. הוא רק בירר אם היא פנויה. וכשהבין שאכן פנויה היא וחיה
לבד, איתר את ביתה ו...

"לא איחרת קצת?" היא שאלה.
"היו פקקים בדרך."  

"לא איחרת קצת?" היא שאלה.
"הייתי צריך להשקות ת'עציץ."

"לא איחרת קצת?" היא שאלה.
"לא היו לי תחתונים נקיים."