|
במבט היחיד, המסוים
המרחק כמו נעלם
ואני שומעת
את לחישתך מפעפעת
דרך חושיי
בלי שתאמר מילה -
זכרי רגעים קסומים
על מחרוזת של נצח וצחוק
איך היינו כמו ילדים
ולאוויר היה טעם מתוק
זכרי מגע מרפרף שהצית בערה,
צעדים יחפים על החול
וחיבוק שהרגיש כמו הבטחה -
ועכשיו תשכחי את הכול. |
|
|
אין, לא יעזור.
יש יותר מדי
דמויות, רצף
האירועים קופצני
מדי, אין מספיק
רגשות, זה ארוך
מדי - לקח לי
איזה שנה לקרוא.
ואיפה הסימני
פיסוק????
אם התנ"ך היה
נכתב בסטייג' |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.