המוניטורים נדמו, והם חלפו מעולם החיים כמו זבובים אחרי ריסוס
- בראשונה מת סופר מבוגר וגרם לי להזיל דמעה. אחר-כך שני נערים
אתיופיים משפעת החזירים - לא שעו להוראה לשכב במיטותיהם, עד
שמערכותיהם קרסו. ובחורה אחת. ועוד עלם. ועוד.
ובאותה שעה אנוכי נאבקת עם דום הנשימה ונחושה דעתי לגבור על
סיכוני המוות.
שכחתי להיות סימפטית וכנועה ותבעתי בכל פה: הלחצן מקולקל,
הקטטר מפריע, לא רוצה ולא יכולה לישון - צריכה להשגיח על
חיוויי המוניטור.
לא נחתי ולא שקטתי עד שלחץ הדם והסטורציה התייצבו, ואחרי ארבעה
ימים ללא הכרה ושלושה ימים נוספים של הנשמה הועברתי למחלקה
הכירורגית.
החלמתי בצעדי ענק, ושוב אני בביתי הקטן והחמוד, עם טובה'לה
היקרה ובלי שתבוא מטפלת - נוגסת ביסים גדולים מן החיים.
לא מעשנת יותר. |
