נועה ארליך / הרוגע שמבפנים |
את הרוגע שמבפנים
ואין מי שיחזיק את ידי כשאני רועדת
ואין מי שיקשיב לליבי הפועם.
אני רואה אותך מרחוק, מביט בי
מחפש את התשובה אצלי
אבל המרחק הולך וגדל
והזיכרון נשחק, כל שנותר הוא דמיוני.
יום יבוא ונחזור להיות יחדיו
יום יגיע, אני מאמינה שעוד נאהב
כמו פעם מגע עורך יהיה נעים ומזמין
וישתקע שוב בין זרועותיך הרוגע שמבפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|