שוני זיל / גילוי |
אני רגיל בכלל לכתוב על כאב ואכזבה.
פתאום, משום מקום, זה לא היה פה קודם.
זה כמו חלום.
זה זר וזה מוזר ולא דומה לשום דבר.
אני לא יודע מה לומר.
או לכתוב.
כשטוב.
מילים שמחזקות,
ידיים מחבקות.
כנות, אמון ויושר
ואם דמעות, אז רק של אושר.
בלי להתעצבן כל רגע, בלי האשמות,
כמה משעממת האהבה
כמה נחמד לחיות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|