לאחר הגשם האחרון
נעצרתי בטיולי
מול חצר גדולה
מכוסה כולה
צמחיה צפופה
מתהדרת בעלים
מוכרים, אופיניים.
זוקפת גבעולים
נושאי נצנים
קטנים סגורים.
עיניי הגומעות
מלוא ירוק בוהק
מרנין,
מזהות ללא ספק:
אלו הן אהובותיי
החרציות.
סמוכות זו לזו,
כולן בהיכון
עומדות דום
קשובות, מצפות
לאות כמוס
שיסמן להן
לפרוץ בפריחה.
אותו יום
ראיתי אותן
ממש על סף
זינוק.
הבוקר עם שמש
ירדתי לראות
האם פרחו החרציות.
אכן לא אכזבוני .
החצר כולה
מוצפת בפרחים
המיוחלים, המפיצים
קרני אור זהובות.
כולם יחד כאחד
מעלים בי
חיוך ענק
מתוך תוכי
כלפי חוץ.
אביב מסתער
ופושט על אדמתנו
ברוב עוז וחדוה.
ופסח בפתח
פורט שוב
על מיתר
של תקוה.
|
