אני לא זוכר מה עישנתי באותו היום, יכול להיות שהסנפתי משהו.
אולי שילוב של שניהם.
אבל יש סיכוי שאולי באמת החילזון הזה ידע לדבר. לא קלטתי רק
מאוחר יותר כמה מיוחד הוא היה, וכמה בר מזל הייתי שפגשתי חלזון
חמוד שכזה.
האמת נורא הופתעתי כשפגשתי אותו לראשונה, הוא חייך מיד כשמבטנו
נפגשו, חילזון חברותי כזה. חייכתי אילו בחזרה, נראה היה שהוא
עבר דרך ארוכה ועוד עם תרמיל גדול על כתפיו, ולכן הפתיע אותי
מאוד שהוא שמח לראותי. לרוב חלזונות שאני פוגש בדרך מעדיפים
להביט בקרקע ולא אלי ובטח שלא לחייך אלי ולומר לי שלום.

"בוא שב איתי" אמר החילזון והתרווח לו על הסלע והוריד את
התרמיל שלו, "יש לי בירה בתרמיל" אמר בחיוך רחב "בוא ושתה איתי
קצת וספר לי לאן פניך מועדות". חייכתי, עדין לא הצלחתי להוציא
מילה, אף פעם לא דיברתי עם חילזון מקודם. הוצאתי מהתיק שלי
ג'ויינט גדול והראיתי לו בגאווה, החיוך של החילזון רק התרחב
עוד יותר.

התיישבתי לידו, הוא פתח שני בקבוקי בירה בעזרת מחושיו, ואני
הדלקתי את הג'ויינט והתחלקנו בשתיה ועישונים. סיפרתי לו על
אהבה שנגמרה, ואיך שאני מסתובב בתחושה זרה ביער ומחפש הארה.
החילזון סיפר לי על החלום להיות זמר מפורסם ואיך התדרדר לסם.
דיברנו שעות, והזמן עבר.

הסתובבתי לכיוון העץ להטיל את מימי וצחקתי בקול גדול. ממתי
חלזונות מדברים? אולי אני באמת על סמים. כשהסתובבתי וחזרתי
לסלע החילזון כבר לא היה שם, הוא לא השאיר כל זכר, גם התרמיל
שלי נעלם.

עמדתי לבדי ביער וכבר התחיל להחשיך. לחלזון אין שום זכר, ולא
לחפצים שהנחתי על ידו.
אני חושב שברגע הזה קלטתי לראשונה, כמה מזל היה לי שהחלזון הזה
נקלע לדרכי. בדיוק בזמן שהיה לי כל כך הרבה על הלב, וכמעט שהוא
התפוצץ הופיע לו החילזון הזה והקשיב לי. כאילו נשלח במיוחד
בשבילי. איזה חילזון מיוחד חשבתי לעצמי, כל כך שלו וחברותי
ואני אפילו לא יודע את שמו או לאן פניו מועדות.

עמדתי וחייכתי, החושך הגיע ותחושה חמימה עטפה אותי.
עכשיו אני יכול לחזור הביתה בלי שום דבר על הגב. לבד, משוחרר.