הוא חוזר אליה כמו תמיד
ביום העצמאות
והוא לובש אותה חולצת פסים כחול לבן
עם ג'ינס קרוע,
כמו תמיד מוציא מהארון
את הגיטרה הישנה שלו
מונחת שם כמו תמיד
ליד תמונה
שהצטלמה מזמן
עם מתנדבת בלונד
נדמה לה אנבל
שבאה לקיבוץ אחרי אחת המלחמות
נדמה לה ששת הימים
בזמן שמתבלבל בו
הוא כבר שכח כל כך הרבה שנים
שמות ומקומות
עברו מאז, כל כך הרבה בדידות
יוצאת אל הרחובות לחגוג
ביחד עם כולם
וכמו תמיד הוא שם
חוזר ושר שירים
ביחד עם כולם ליד המדורה
וכמו תמיד הוא נעצר מולה
עם הגיטרה כאילו לא נפרד
ממנה לעולם
וכמו תמיד
מיתר של מי פוקע ונקרע
וכמו תמיד חסר
וכמו תמיד נגרע
וכמו תמיד אחר כך
היא חוזרת לשגרה
והוא חוזר ונעלם.