ד. סער / ילדתי |
וירח זקן מסתכל.
עת שחוקך יעלם בינות כר ושמיכה
וראשך הקטון יהנהן.
אות ומילה זרים בלשונך
ושפתך כבוסר בשלה.
דב וארנב מרפדים את שנתך,
עולזים לך "שינה נעימה".
עיניך בורקות אל חלל דמיוני,
מסכמות יום משחק ומרגוע.
קן משכבך מתחמם לו בלאט,
מכביד עפעפיך מפקוח.
אקרב אז בשקט לצור מיטתך,
ללחוש שתי מילות אהבה.
ואז ביודעך כי אבוא למפתן,
הושטת יד מרגיעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|