שלמה בן-בסה / לה שנסון |
שפתיה האדומות הבהיקו כיין מרלו
ואישוניה התברגו לסוד.
מרחק קטן מחלונה בעליית הגג
חצה הסיין בין חמוקי הכרך
כמו הרווח הפרום
בין שני חלקי החולצה
שכיסו את גופה.
היא הפצירה בי להישאר
כי יש לי את הגובה של נפוליאון
אבל כשאני בתוכה
יותר מרגישה את דה-גול.
בכל לילה משתקף ירח אחר
על פני המים
ואם לא נאחזת במשוטים
ילווה מבטך
את הסירה הנטושה
מתנדנדת לאיטה
כשני פלחי אחוריה
המתרחקים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|