כבכל יום המתנתי לבואה של השכנה בדריכות
בתקווה שסוף סוף ניפגש פנים אל פנים
קולות מנעליה נשמעו במדרגות;
אני מכיר את צלילן מקומת הכניסה
ועד הקומה השישית בה היא גרה;
בבניין אין מעלית, אולם כאשר אני מאזין
אני יודע בדיוק את מיקומה בכל רגע נתון;
עכשיו היא הגיע לדלת דירתה,
מחפשת את המפתחות בארנקה;
עומדת לשלוף אותם. אבל משום-מה - דממה!
כלום ייתכן שאינה מוצאת אותם?
לפתע אני קולט צליל פתיחת הדלת מבפנים
ונשמעים קולות גבר וצחוקים;
אני מדמיין מה ששם קורה - ומקנא.
אולם לא מתייאש כי מחר עוד יום יש.
(מוקיר דרכי נועם)מד"ן נריה
יוני 2011 |
