כל בוקר בנץ החמה הוא על מזח יושב
בהיפתח עפעפיו
ברגלי מציאות על ספינה מתיצב
בשתיית הקפה מורם העוגן
בשאיפות העשן נעלמת נפשו באופק
ומזח נעלם בדופק
הבזק הבזק
זמן אתמול נטבע בחלום
או שמא באמת.

כל צהריים עת השמש מתיצבת מעל נפשו
החום נמס וממומס לו את חוש הטוב
ועל הגלים קצף סוער
עולה מתוך בועות חימת הלב
עולה מתוך בועות הים
                       אשר מושך...

אך כל ערב בין השמשות
הרוח נחה בנפשו והים שקט
כי באין תחושות גם אין גלים
ובין הערביים זמן הדימדומים
התחושה שבו שייכת לאלוהים
                               לאלוהים.