שום סיפור לא יכול להשתוות לדברים שאתה רואה במו עיניך.
באותו יום  בצהריים, נסעתי בדרך בגין מדרום לצפון. בהצטלבות
הרחובות "ערבי נחל" ו"על פרשת דרכים" התחלף ברמזור האור האדום
ואני עצרתי. יש בכביש די הרבה נתיבים ואני הייתי בנתיב השמאלי
שממשיך ישר. כולם עמדו, אבל לפתע, יצאה מכונית אפורה בהירה
ישנה שהיתה במסלול הימני של דרך בגין. היא נסעה כאילו נהגה
אינו רואה את הרמזור(אולי סמס או סלולר ביד). הבחור עבר
במהירות ב"דרך בגין" מדרום לצפון בלי להתחשב באור האדום. רוכבת
טוסטוס יצאה מכיוון "על פרשת דרכים" ל"ערבי נחל" ונתקעה
במכונית. היה רעש נורא של שתי פגיעות. ראיתי איך מעוצמת המכה,
הקסדה של הרוכבת מועפת לגובה ואחר כך לכביש,  הרוכבת התרוממה
באויר לגובה של כשני מטרים ואחר כך צנחה לכביש והתגלגלה לפחות
4 פעמים עד שנשכבה על  גבה כשידיה מונחות על בטנה ללא שום
תנועה. באותו זמן, הסתחרר הטוסטוס  ונסחף שמאלה ונכנס ברכב
שעבר.

הדברים התרחשו בקצב של סרט קולנוע ונראו כמו סרט, למעט הלמות
הידיעה - שמה שאני רואה - זו אמת - אמת מחרידה. וכך ישבתי חסר
אונים במכונית צופה בחזיון הנורא, מלווה אותות בהתכווצויות
ואנחות ואולי בסוג של הלם. הייתי קפוא. לא צלצלתי למשטרה ולא
למגן דוד. גם לא הוצאתי את האייפון לצילום. נשארתי ישוב ברכב
חסר אונים.

הבחור הפוגע, עצר את רכבו כחמישים מטר קדימה בדרך בגין ויצא מן
הרכב. נראה שגם הוא היה בהלם. המכונית שלו המשיכה להתקדם לבד
והוא נאלץ לחזור ולכבות את המנוע. לאחר מכן התחיל להתקדם למקום

בו שכבה הבחורה.

לא עברו שתי דקות ונשמעו יללות סירנה. מכיוון "פרשת דרכים"
הגיע לצומת אמבולנס וצוות שהחל בטיפול.

אוטובוס שיצא מ"על פרשת דרכים" פנה שמאלה לכיוון רמת גן,
כשהבחורה עדיין שכובה על הכביש. אחרי מספר דקות של המתנה,
התחלף האור ברמזור לירוק וגם אני והמכוניות לצידי החלנו לנוע
בזהירות עד שפינינו את הצומת.

אחרי שעתיים עברתי בשוב בצומת. סימנים לא נראו. אבל אותו יום
כבר לא היה אותו יום וכך גם הימים שאחריו.