זֶה "נוֹרָא" קַל גַּם "נוֹרָא" כּוֹאֵב
לִכְפֹּף אֶת הָרֹאשׁ מוּל הַיֵּשׁ הַכָּבֵד
לְהָאֵט נְשִׁימָה וְלִש-ְרֹד בְּשֶׁקֶט
בְּצִפִּיָּה לִגְרֹעַ יוֹתֵר

זֶה "נוֹרָא" קָשֶׁה לִזְקֹף אֶת הָרֹאשׁ
מֵעַל הַמַּיִם כְּשֶׁאֶלֶף יְצוּרִים
חַסְרֵי צוּרָה וְשֵׁם מוֹשְׁכִים אוֹתְךָ
לְמַטָּה לְמַטָּה בְּהַב הַב לֹא פּוֹסֵק

וְהָיִיתִי אִתְּךָ בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת
וּכְשֶׁהַכֹּל כְּבָר נִרְאֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי
עָש-ִיתָ אֶת זֶה כְּאִלּוּ יָדַעְתָּ
שֶׁכָּכָה זֶה צָרִיךְ וְכָךְ אָמְנָם הָיָה

וְהַאֲמֵן כִּי רָצִיתִי לְפָרֵק לְךָ אֶת הַצּוּרָה
עַל הַהִשְׁתָּרְיְנוּת שֶׁלְּךָ לְהָגֵן
עַל כָּל הֶחָרָא שֶׁהָלַךְ וְנִצְבַּר
תּוֹצְאַת חֹסֶר יֶדַע וְאִי הֲבָנָה

לִרְאוֹת בְּעֵינַיִם כָּלוֹת וּבְזַעַם
מִפְלָצוֹת עֲלוּמוֹת מְרִימוֹת רֹאשׁ
וְצָצוֹת מֵחֹרִים, גְּדוֹלוֹת וּשְׁמֵנוֹת
עִם לֹעוֹת פְּעוּרִים רְעֵבִים

כֵּן תָּמִיד זָכַרְתִּי לְךָ חֶסֶד נְעוּרִים
עֵת הָלַכְנוּ לְבַד בַּמִּדְבָּר
בָּאָרֶץ חֲרוּשַׁת קְמָטִים וְסֵבֶל
הִטְמַנְתָּ אֶת זַרְעֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַתִּקְוָה

וְהַיּוֹם כְּשֶׁלַּהַצְלָחָה יֵשׁ אָבוֹת רַבִּים
וְכִשְׁלוֹנוֹתֶיהָ זְרוּקִים בְּתָאִים נִדָּחִים
אֲנִי מַרְכִּין בְּפָנֶיךָ רֹאשׁ וּמַצְדִּיעַ
לְרֵעַ סַבְלָן וּמַבְלִיג

שֶׁיּוֹדֵעַ גַּם בְּלִי דִּבּוּרִים יְתֵרִים
לִשְׁתֹּק בִּתְמִיכָה וְחִיּוּךְ
וּלְהַנְהֵן עִם זִיק בָּעֵינַיִם
בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּצֶּתֶת בֵּינֵינוּ
הַהֲבָנָה.

16/5/07
לניר גולן