מבעד לגדר חיה
שולחת אליי שושנה
את ראשה האדמוני
כמו רק לי המתינה:

איך זה תוכלי לעבור
על פניי
ולא לאספני
אל לבך,
לא לשאוף ניחוחי
לריאותייך.

חושי, קרבי,
אל נא תתעכבי.
קטפי אותי
לקשט חדרך.
בחדוה וברצון
אמתיק  יומך ולילך.    

קצרים החיים
מדוע לא לרוות
עונג מכל רגע
שניתן מתנה?

אני נחושה
חולפת בחפזה
בורחת מן
הפיתוי.
רצה, מתרחקת.
נשימתי קצרה -

ואז סובבת .
כל עוד רוחי בי
שבה על עקביי -
וקוטפת.

מניחה שושנה
אדומה
בכוס זכוכית עדינה
מוזגת מים זכים.

ליד פמוטי הנרות
יפה מיקומה.
אדליק אותם
הערב,
לכבוד השבת.
בתפילה.

לו תפרח לנו
השושנה העליונה
בשמחה ובצהלה
וחוחים שבנו
נמוסס בזימרה:

בואי בשלום
שבת המלכה.
בעצם מהותנו
זכורה ושמורה.