בואי ונצא מהעיר הגדולה
נשאיר מאחור המלה אדירה
נצא ובידך תיקך הקטן
שבו אהבת נעורינו תישן.

נצא לחמדת השדות הירוקים
תחת שמי תכלת בהירים
נתייצב ופנינו לאל במרומים
עירומים כחווה בגן האלים.

גופך העירום כשק החמדה
נוטף כסיפתו ואפוף בתשוקה
גומעת לטוף ידי בשקיקה
ועד לפרקן הדרך רבה.

הלהט גבר ונפשנו הומה
אגלי תשוקתך נטפו בחמדה
נשאו מחרשתי לנתיב הנשייה
בתלם הצר שגמע בשקיקה.

ובתום ימי קציר ודישה
פרצו זירעוני תשוקה מלהיבה
זרמו הם ובאו לתהום הפעורה
כיצהר הנושק מנורה עתיקה.

ומתוך חמדת השדות הירוקים
נשוב אל העיר ובהלה אפופים
נזכור את היום הענוג בימים
היום בו נסקה אהבת נעורים.


©