שולי בנג'י / מילותיי הבוטות |
אחרי מילותיי הבוטות
כעסתי לריק וזה אופי
עוד מימי התיכון.
קראתי והיא לא ענתה לי
היא כועסת על ליל האתמול
לבקש סליחה רציתי
יותר לא אכעס רק אשתוק.
אבוא ואכרע לה ברך
אתחנן שתשוב אלי
אלטפה מראש עד ירך
ואשמח אם תביט בעיני.
זר שושנים לה הבאתי
אדום כשני הוא צבעם
אמחה דמעתה מהבכי
ואהיה הנחמד מכולם.
היא אהבה ממכרת
לא אוכל להיגמל מדמותה
היא המלכה ואין אחרת
היא אהבתי היחידה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|