|
מעבר לחומה גרה אשה
שפניה איש טרם ראה
רגליה לא יצאו מהחומות
המקיפות את דלת משכנה.
מארובת ביתה עולה עשן
המיתמר ונע עם הרוחות
צליל הפעמון בגב דלתה
נדם ולא נותן קולו.
אין איש יודע סודה
הנצור עמה בין החומות
רק שירתה הענוגה עולה
אל הענן השט במרום.
עוגב עתיק נותן קולו
מלטף את פני הרחוב
קול הזמיר עולה מגרונה
השר שירי עצבות ושכול.
ביום סגריר נדם קולה
הארובות פסקו עשן לפלוט
העוגב שבק ונדם צלילו
רק פעמון דלתה נתן קולו.
שער החומות נפתח בלאט
גופתה הובלה אל התהום
נערה יפה שכבה דומם
לצד סודה היורד לשאול.
© |
|
|
שלום, קוראים לי
איניגו מונטויה
ואנ אלכוהוליסט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.