|
ומחר כשאראך ואתוודע לשמך ועסיס אז ייטף מליבך
וסומק בלחיים נשיקות בעיניים
ושפתיים חותמות אהבה
ומאור חיוכך יכסה כעטרת
והדבש שמפיך חלה של כוורת
ומלשונך אותיות נסתרות של תשוקה.
וכשניפול אל הלילה עייפים ממסע של בדידות ותקווה
אספר על זמן שאבד ואוזנייך ישיבו תפילה
ואת תספרי על יום האתמול
ונשכח מעבר ונחייה בפזמון
ולחן יידע אהבה כשקט בתוך הדממה
ומחר כשתראיני מחייך לנופך יופייך
אם מעט אגמגם ומעט אתבייש מדחף חזק שגובר
אתפוס בידך ולך אז אומר אין טעם יותר לדבר
נשיקה לי אליך היפה בנשים
נשיקה שמחכה גלגולים ושנים
ועסיס אז ייטף מראשיי ההרים.
|
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.