הנה אני
כאן
בנקודות הדקות שבין
רווחי הזמן
עומדת מול השמש
בעיניים פקוחות
מחלקת את המילים
שווה בשווה
בין
חלקי הזמן המשתנים.
בין הנשימות האלה
יש רק רווח דק
והזמן שמתפצל
לשניים
מעלה חיוך.
אתה
מרים לנשימה
ומפיל
כי כדאי לא
לראות את
מה ש
קורה
כשנעצמות העיניים.
אני
הולכת בצעדים קטנים וזהירים
של ייאוש.
5.11.10 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.