את נכנסת להם ללב
דרך הביצים. הם
מתים על מגע המשי של אצבעותייך
רקיקות קטנות של צבע שבור
שמסמנות להם בלי מילים
את עומק האובדנים החרוכים
(חלקם מעמיקים בסימנים על הגוף:
נותנים ייחוס לכל חריכה או כתם,
אחרים מדמים את השקט שלך
לנסיכת פורנו גדולה ומבריקה
כזו שפשוט לא תספיק
לספק גבר)
וכעת, הם שבויים ברקיע עורך
לעוד הרבה זמן ידוע מראש
ומפוזר לבועות קרות בחלל החדר הזה
כשהם ילכו, מרוסקי דלתות שלא נפתחו
סוחבים עמם אבק טרי הניתן רק למלכים,
את גוזמת אוויר לידי קוביות חמות
של קהות זיכרון חדש
ממיסה קור לידי
קור.