האויב שוב המטיר עלינו אש הלילה
ואנחנו החזרנו לו במוות מלמעלה
כבר לא קיץ, אבל האדמה בוערת
עוד לא חורף, אבל יורד גשם של עופרת

הדלקנו מדורות, קדמה וימה
העלנו אותם בעשן השמיימה
וכשהעולם פקח עיניים עם אור ראשון
הם שכבו בוערים כמו שועלי שמשון

לא פלא שהעלים נושרים
שהשמיים מקדירים
שהשמש מליט את פניו
מפני הסתיו

בקצה של הרחוב מיילל תינוק
עונה לו השבוי שנמק בצינוק
בסמטה הקבצן מחרחר בכבדות
ורק רדיו רמאללה עוד לוחש בצרידות

לא פלא שסוערות הרוחות
שכל הציפורים בורחות
שהחום פורש את כנפיו
מפני הסתיו

לא פלא שאנחנו שאנחנו רצים להסתתר
מסתגרים במיטה ולא רוצים להתעורר
שהעולם עוצם את עיניו
עם בוא הסתיו.