עתידי התפור לרגליי מבקש להינתק,
אך קורי חלומות עיקשים אוחזים בנו.
רצוני בו אינו חזק מרצונו להישאר,
ורצוני בחיי קטן אף ממנו.
ואני שקטה, איני זעה כלל,
ונשימותיי חלושות ועדינות.
קורי חלומות מתבוננים בי, וברעד קל
ניתקים מעתידי שלא יוכל להיות.

עתיד, עתיד, אשר לרגליי,
מדוע אינך רוצה בי עוד?
ספר לי ולשבעת חלומותיי
על החיים
החיים, כי יפו עד מאוד.

ואולי אירדם למאה שנים
כי קראתי רבות לזאב, לזאב,
ואולי אהיה כאדווה עלי מים
כי אהבתי את אשר אותי אינו אוהב.

ופשעתי וחטאתי, הנני מודה, עתידי,
ושגיתי ופגמתי וכיליתי מתנותיי.
ואם איני ראויה עוד לעצמי, עתידי,
לך לך עם כל מאוויי.