מעניין אם היא חושבת עלייך כמוני.
מעניין אם היא מציפה את כרה דמעות מדי לילה.
היא שזכתה לזעוק את מותך השמיימה,
אל מולי שהחרשתי כאבי עד הצטלקות שפתיים.
מעניין אם הרגישה שאותם הידיים שהרימו אותה לניחום,
ניחמו אותך בלילות החורף כשברחת ממנה.
מעניין עם מי היא צוחקת עכשיו
ועל מי היא בוכה.
ואני שנסדק אט אט,
שהופך כלי לא יציב,
חושב כעת גם עליה.
כי היום,
שלוש שנים אחרי,
היא את קברך מחבקת
ואני בדמיוני מבליח נשיקה.
מדמיין את זיו פניך,
את יופייך המרהיב,
המיוחד,
את מגע עורך,
ונשבר
אל מול קולה
אל מול פניה.