בחיי שאין לי מושג איך התעוררתי ביקיצה טבעית ב-7 בבוקר ביום
שבת. ולא סתם לפקוח עיניים, ממש התעוררתי. הסתובבתי ימינה
וצפיתי בך ישן בכזו שלווה ולא יכולתי להתאפק - ליטפתי לך את
הלחי והתכסית עוד יותר עם הפוך. הסתובבתי שמאלה וניסיתי לחזור
להירדם אך זה הרגיש לי מגוחך. התיישבתי על קצה המיטה והרגליים
שלי החליקו ישר לתוך הנעלי בית שקנית לי. אני יודעת שאתה שמת
אותן שם, מתוק. לבשתי את הקפוצ'ון שקנית לי והלכתי לתיק
והוצאתי את התחתוני תכלת שקיבלתי במתנה. הלכתי לשירותים. 7:22.
בזמן שצחצחתי שיניים, ניסיתי לחשוב מה זה היה שגרם לי להתעורר.
אולי הצורך לקחת את מנת הציפרלקס בוקר שלי. אולי היובש המוגזם
בפה ובידיים שכבר מתקלפות מהתרופות האחרות. אולי הצורך למגע
שלך, שכבר הבנתי שלא ייענה עד שתתעורר.

תפסתי את הכירבולית והלכתי להתיישב ליד החלון. כבר דמיינתי את
האנחת ייאוש/אכזבה שלך, שמצליחה לומר בלי מילים "נו, עוד
סיגריה?". פתחתי את החלון וגיליתי שהשמיים בצבע תכלת מוגזם
כמעט כמו התחתונים שלי. לא היה ניתן לדמיין שירד גשם כל הלילה
או לנחש אם יירד שוב היום. הדלקתי סיגריה ושנייה אחרי זה הנחתי
אותה בפמוט/מאפרה והלכתי להביא את היומן ועט בשביל לכתוב.
סוף-סוף קצת מוזה. חזרתי לכיסא וניסיתי לחשוב מה יהיה המשפט
הפותח. שאחטה. בחיי, אני פתטית. התחלתי לצחוק. כמה אנשים
צוחקים עלי שאני אומרת "בחיי". אז רשמתי "בחיי" וכל השאר כבר
התחיל לזרום משם.

כתבתי כשאני מעשנת ימינה לחלון ומשמאלי המטבח, עם כל הסכינים
במייבש כלים ששטפתי אתמול נושמים עלי וקוראים בשמי. נו טוב,
מעולם לא התיימרתי להיות נורמלית. החלטתי שהדרך היחידה לעמוד
בפני הפיתוי היא לעמוד מולו. קמתי, הדלקתי את הרדיו על ווליום
מינימלי ונחושה בדעתי לשטוף כלים. לא שהיה יותר מדי מה לשטוף,
אבל מספיק בשביל לתת לי תעסוקה. ארבע כוסות, שתי צלחות, חמש
כפיות, שלוש מזלגות וארבע סכינים, אחת חדה ויפה במיוחד. עם
הסכינים התעכבתי קצת, ליטפתי אותן, הן ליטפו אותי ובאמת שהן
יצאו נקיות ומאושרות מהטיפול המסור שהקדשתי להן. ברדיו התנגן
"לא אישה, אל תבכי" והודיתי לבוב על העצה והנחמה.

מילאתי את הקומקום מהבריטה, מילאתי את הבריטה וניקיתי אחרי
בהתחבטות אם להכין קפה, מה שעד עכשיו לא הייתי זקוקה לו.
החלטתי שמכיוון שהכל מלא, נקי ומסודר במקומו, ומכיוון שבמילא
אעשן עוד סיגריה, אז שיהיה כבר עם קפה- הרווחתי את זה. הכנתי
קפה כמו שאני תמיד מכינה וכרגיל- הוא לא יצא טוב. ככה זה- צריך
קפה בשביל להכין קפה של בוקר וזה לא עזר שכבר הייתי ערה
ועירנית. חדשות של 9:00. מתעלמת מהן לגמרי וחוזרת לכתוב.

עושה רוטציה בין שלוקים לשאחטות למילים, מוצאת נחמה בשלושתם
כמו שאני לא מוצאת בשום מקום אחר. מדי פעם שומעת אותך משתעל
מהחדר השני ורוצה כ"כ לחבק אותך כמו שאני רוצה להניח לך עד שזה
יעבור ותירדם חזרה. כיף לי לאהוב אותך ולדאוג לך כמו שמוזר לי
שאני עוד מסוגלת לאהוב. בדומה למוזה, כנראה שאתה פשוט מוציא את
זה ממני. לא רע לי עם זה, עם לאהוב, פשוט לא טוב לי עם שום דבר
אחר, אז קצת מבלבל להיות אני.

וכשאני מבולבלת, אני חייבת לסדר. שוב. מילאתי מים לליליות שכבר
ממלאות את כולי בריחן המתוק. החזרתי את הנייר כסף שיישב עם
חברו הניילון הנצמד לגג המקרר. השעון נפל. מי שם שעון על
מקרר?! השתמשתי בכישורי נינג'ה שלי ובגמישות בלט שלי בשביל
להשתחל מאחורי המקרר ולחלץ את השעון. צחקתי שלא קמת מהרעש
האיום הזה מהנפילה או מהמשימת חילוץ.

חזרתי לקפה הלא טעים שלי והתחלתי לחשוב מה יהיה אם תקום ותראה
שאני לא שם, מה שנתן לי השראה לאיזה שיר שבת לשים בפייסבוק.
אותה השראה שגרמה לי להתחיל לכתוב ומאותו מקום שמצליח לגרום לי
לאהוב אפילו שאני לא יודעת מה זה אהבה. כנראה שאתה פשוט מוציא
את זה ממני.

חדשות של 10:00 ואני חושבת איך בא לי לחיות איתך ולהרוג את
עצמי. נו טוב, מעולם לא התיימרתי להיות נורמלית.

ציפרלקס - הינה תרופה המשמשת לטיפול בדיכאון וחרדה.