לגמרי במקרה זימנה אותי השירה.
מילים חברו אלי לגמרי במקרה.
אין זה משנה למה, אל תשאלו ממתי.
כעת, למציאות נוסף נופך של הבעות
גם אנשים על גשר מצויר נעים
כי אני מזיזה אותם במלל
ומקבעת אותם על דף
במקום על הקיר.
בכול הזדמנות אני נצמדת לאקראי
מלקטת חרוזים מחפשת יתדות
מכיירת מציאות חדשה - כמו עם פלסטלינה
פעם מעוותת. פעם מחליקה.
פעם רכה. פעם קשה.
עכשיו אני תלויה על מילה או בתוכה
בעת שמילים אחרות נשפכות
בשלל גוונים מפיות חשופי שיניים.
.
כרגע הכול ניראה כעבודה זרה
הניבים כאנקולים חלודים
והזיהום פשה.
אין זה משנה למה, אל תשאלו ממתי.
ספטמבר 2010 |
