בין אנשים, מנסה למצוא את הדרכים
ואת כה רחוקה, נראה שהמסע מכאן יתחיל
מאיפה שהלב מרגיש, תחושה שאי אפשר לתאר במילים

למרות שגופי נושם, האוויר כבר לא אותו דבר מאז שברחת מכאן,
מאז שהשארת לי סימן, אני רק מדמיין את החיבוק, את המגע שלך
שחימם אותי עד עמקי נשמתי, והוא כל כך חסר

לכל מקום שאפנה,  בכל דרך שאבחר,
בכל פעם שאהיה עם אחרת וארגיש את הכמעט,
זה אף פעם לא יהיה שלם, כי משהו בי חסר וזו את

גם שהלילות באים, עוטפים אותי, מתהדקים,
החלומות חוזרים,  נראה לי שזו את שם,
מרדימה אותי, משלימה את החלק בתוכי

חוויות,  רצות כמו תמונות, מספרות,
איך אפשר להתרגל, לבוקר שאחרי,
נותר לי רק להיזכר בנשיקה והחיוך שלך  שהיו חלק בתוך השפיות
שלי,
עכשיו הם חסרים

לכל מקום שאפנה,  בכל דרך שאבחר,
בכל פעם שאהיה עם אחרת וארגיש את הכמעט,
זה אף פעם לא יהיה שלם, כי משהו בי חסר וזו את.