|
אני שב לדרך ילדותי
אני פוסע בדרכי העפר
על השביל צמחו שיחים
הגבעות נותרו ביתמותם
והרוחות נושבות עדין מהים.
השביל הצר היה לכביש
העמוד בראשו אותו פנס
הסמטה המקסימה
שגדלתי בתוכה
זוכרת את הילד שבתוכי.
החולות הזהובים הנודדים
שהובילו ילדותי לחוף הים
לא נותרו בהדרם
האספלט כסה ראשם
ואין עוד דרך אל הים.
הילדים מעט שונים
את הרחוב הם לא פוקדים
כי פניהם אל המחשב
הרחוב נותר שומם
אין בו ילד משחק.
הדלתות הפתוחות לכל
מוגפות הן מבפנים
אין פוסע לקרבם
אין שואל ואין נכנס
והזמן, דומע לכבודי.
© |
|
|
אריאל שרון מאד
נפגע מן הבדיחות
המסופרות עליו
והורה למוסד
לאתר את מחברן.
משאותר המחבר
הגיע אליו אריק
באישון ליל
ואמר: "עליך
להפסיק להפיץ את
בדיחותיך - אני
הרי ראש ממשלת
ישראל".
על כך נענה מיד:
"הבדיחה הזו
אינה שלי ..."
גולנצ'יק לא
מקורי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.