היי בובה מותק שלי
קרא לעברי הבחור מהכביש
תני חיוך לעברי וראשך הניפי
קרא והחיוך שכן בפיו.

הסמקתי ונבוכה היתה נפשי
האם להשיב או לא להגיב
אך בלבי חשקתי להשיב לפניו
ואולי תצא לי מזה אהבה.

הבחור קרב והביט בעיני
סקר את גופי, מהראש לסנדל
המשיך לחייך ובפיו רק שתיקה
לא אמר לי מלה ואפילו קטנה.

גופי מצומרר מזו הפגישה
רציתי שיאמר לי מלת אהבה
כדי שאוכל לפרוץ מתוכי
ולהשיב בחיוב לכל שיגיד.

והוא רק הביט בעיני כחולם והוזה
עיניו הכחולות כשלהבת של אש  
צפיתי לפיו שיכבוש בנשיקה
את שפתי החושקות שפתיו בשקיקה.

במבטו הנוקב הסיר כל בגדי
לטף את גופי במבטו החד
לא שלח ידו, לא פרם חולצתי
לא הוציא מלה, רק שתק והחריש.

כך חלפו השניות ודקות למכביר
לא בא הגואל ולקח תמימותי
רק עומדים ומביטים זה בזו בערגה
עד הצית הברק אהבה אדירה.

©