שוב אני נאבק בשדים שלנו
רחוק מכדי לחבור אל גבך
הולך צמא מבלי לזכור את טעם הרוויה
אצבעותיי המגואלות מצביעות אל על
בטח עד מחר אמצא גלד אחר להיטפל אליו
הגיל עושה את שלו, גם הבטון
אין כבר טעם בלהתבוסס בעבר אך גם אין מנוס
עוד לא מצאתי את הדבק הזה שהיית מטפטפת בין מילותייך
מקיף את הים בריצה על חושית
ספק נופל ספק מופל - השדים גואים בתוכי
אנו קופצים ממזח לשובר גלים מדלגים מסלע, לסלע, לסלע,
בקצה, נעמד. מאפשר לרוח לפעור לי חורים בהילה
הצליל מחריש אוזניים, מנתק.
אולי כך אמצא את הדרך לשלוט ביצריי
בהשעני על כוחות הרצון שראיתי בך
אולי בחקותי אותם אמצא שלווה
הלוואי. |
