כל הלילה חפרתי בבשר כמו ארכיאולוג שמנסה לחשוף את
התגלית החדשה-ישנה - הנשמה. רציתי להוכיח שהדת
מנצחת את המדע במגרש שלו עם ראיות חותכות. מה אתם
יודעים, אין כזה דבר נפש, הכל ביולוגיה. ים סוף נפער בין
רקמת עור לאחרת, נותן לשכבה הלבנה המוסתרת מתחתיו
להגיח החוצה שניות לפני שהסכר פורץ ומטביע: הנשמה
פספסה את ההזדמנות שלה. עכשיו אני מבינה למה קוראים
לו "אלבחר אלאחמר", הים האדום. יש רק קרע מדמם שלא מפסיק
מאז ושופך את הדנ"א שלי על הגרב האדום שסופג ומסווה
בצבע את האמת - הוכחה שאני לא רוצה להכיר בה.