באזור ד' את שוכנת,הנך אחת שמתחברת
אחרייך נקטעים
נגעת- נשאת אין זאת בדיה
כשהזהירו אותי לא שמעתי
מדוע לי תמיד בדרך הקשה?
פנייך, לובשות מסכה אפלה
איתך אין הצורך בדבר אחר מלבדך,
ממלאה את אותי,את גופי בלילות מחממת
ואת העצבות של רדת השמש ובוא הסתיו פותרת בין רגע
אין טוב מלחוש בך כשטיפות הגשם מטפטפים הם ברקע
הגוף הופך חזק , הנפש אינה כבר כואבת
את תרופת כל התרופות
אך לכאבך אין תרופה אחרת.
כשאותך רוצים לעזוב, לקום וללכת תגובתך נזעמת
ואת נקמתך הקשה לא מהססת לשלוח
את הגוף להכות והנפש לצווח
ואת לך שוכנת באזור ד' ,מתחברת, אך אינך מחברת אלייך ואינך את
נקשרת לבעלייך
מחכה לבעלים אחרים שיבעלו אותך ובשקט לך צוחקת
כי יודעת את כשאותך יטעמו לא יפסקו מלחפשך,
ולא יהיה בהם הכוח לקום ולעזבך.
אך אלוהים של כולנו
וכוחך הרע אפסי לידו
ואת רק דבר, כמותי שנספר
את עונש בלבד את סתם מוצר. |
