הלילה נהגתי בגשם שוטף
מדרום למערב בשתי ערים שונות
רק בכדי לראות אדם שלא אכיר לעולם
נושא נאום.
זה לא אומר הרבה עבורך, יקירי, אבל
הרגל הדואבת שלי רעדה לאורך כל הדרך.

זה לילה נפלא להיות בו
שבורת לב, או נאהבת -
כל הגשם הזה על השמשות,
טיפות גדולות של געגוע
או ברכה.
הכיכרות קיבלו אותי במאורות כחולים,
הרמזורים הבינו לליבי אף הם והתחלפו מהר.
בפניית הפרסה סובבתי את ההגה בביטחון -
הלוואי שיכולת גם אתה לסוב אחורה, לבטוח בי
שיש בכוחי עוד לגרום לך להיות נאהב,
למחות את הגעגועים כולם.

31/1/11