"חיזקתי את החומה," הוא היה אומר לפעמים. "הוספתי 12 צלפים
לעיר הדרומית," הוא היה אומר לפעמים. "שלחתי שיש לטווח 9, עד
שהם הגיעו וחזרו לא היו לי ספינות," הוא אמר לפעמים. "החלפתי
את המשטר," הוא אמר פעם. "הוספתי מרגלים בכל הערים," הוא אמר
פעם. "שכללתי את הספינות," הוא אמר פעם. "הרחבתי את המחסנים,"
הוא אמר פעם.

שעת לילה מאוחרת, רק השיכורים הקבועים נשארו ללקק את הלילה.
נגן כינור מנסר את הלילה על כיסא נמוך ומחדד את הכאב והבדידות.
ריח עצי-הדקל בחוץ מתקתק ומר. זונה אחת עומדת בפתח עייפה
ושיכורה ומקווה ללקוח אחרון לפני שתסגור את הלילה. הוא נכנס
במהירות, גורר רגליים, יושב מול שולחן העץ העגול, ומניח מטבע
על השולחן. "ערב טוב, קיסר." צועק מישהו. חצי מהשיכורים נדרכים
לקראת צחוקים ואקשן. "בנית איזה ארמון היום, קיסר?" צועק
המישהו. קיסר מביט עליו בשקט נוקב והמגיש מגיע עם כד בירה וכוס
חמר, "תודה, קיסר." הוא אומר ולוקח את המטבע. "הצעירים של היום
לא יודעים מה זה כבוד." אומר קיסר ומוזג את הבירה לכוס. "אני
הייתי פה כשבאימפריה בנו את המחסן הראשון. הכול היה אזור פראי.
בניין העירייה המפואר היה נראה כמו סניף דואר." חבורת השיכורים
מלקקים את הכוסות ומביטים בו בעיניים מתחמקות. "מישהו פה זוכר
שכבשו אותנו?!" הוא קורא בקול. אף-אחד לא עונה. "בטח שאתם לא
זוכרים, עדיין לא נולדתם. אני זה שהיה חייל צעיר, בן 14,
שהופקד לחלק לנשים ולילדים בשר משומר, למקרה ולא היה להם יכולת
להגיע למשאית שסיפקה מזון. אפילו אקדח לא היה לי. הייתי מסתובב
עם רוגטקה בכיס האחורי."
"גם עכשיו אין לך אקדח." קרא מישהו. "אני לא צריך אקדח." אמר
קיסר. "האימפריה חזקה מאוד, אבל יש לי סכין..." הוא שלף סכין
מהמגף. "למקרה שכמה שיכורים ינסו להקניט אותי. אם כמה שיכורים
יעשו את זה, אני אפתח להם את הבטן בצורה נקייה, ואפרוס את
המעיים שלהם ואמלא אותו בשומן מהכרס שלהם, ואתן לחזירים. בדיוק
כמו מה שהייתי עושה בערבות הפרא, לפני שבכלל חשבו על להקים את
האימפריה."  הוא ניגב את הבירה משפתיו. "תסתכלו על עצמכם, אתם
אפסים. מישהו מכם נלחם פעם למען האימפריה?" "כולנו היינו
חיילים." אמר אחד. "אבל לא נלחמתם. לא הייתה מלחמה כבר למעלה
מעשרים שנה. ולמה לא הייתה מלחמה, כלבים כפויי טובה? כי אני
והאנשים של אז נלחמנו כדי לחזק את האימפריה, ויש לי צלקת בבטן
מזה מחרב שלך חייל אויב שכמעט הרגה אותי. בגלל זה אין
מלחמות."

"אבל למה אתה מדוכדך היום?" שאל מישהו. "אם האימפריה כ"כ חזקה
והכול טוב, מה הבעיה?" קיסר החליק את ידו על זיפי זקנו, הביט
על האיש ועל כולם במבט עייף ומיוסר, ואמר - "בית"ר הפסידה
לבני-סכנין, שלוש-אפס."
אנשים החלו לצחוק. הוא הביט עליהם במבט נוקב וכבד ראש, והם
התחילו להרגיש אי-נוחות, אבל לא יכלו להפסיק לצחוק. לפתע גם
הוא פרץ בצחוק. ואפילו נגן הכינור חייך. "האמת, חברים, שהסיבה
שונה לגמרי. יש לנו אימפריה אויבת. מישהו החליט שאנחנו לא
מוצאים חן בעיניו. הוא כמעט שווה לנו בכוחו הצבאי, אבל בניגוד
אלינו יש לו בעלי-ברית רבים." אנשים שתקו והוא אמר - "זה אומר
שאולי תהיה מלחמה." אנשים הביטו זה בזה בשתיקה. הוא שתה מהבירה
ואמר "ולא אומרים נגן כינור, אומרים פורט כינור, והוא אולי
יפרוט לנו את ההמנון."