|
לפני עלות השחר אני תמיד חוזר
אל מלים שכבר נכתבו בלילות חנוקים
ואל אהבות ישנות שבשעת לילה
נראות לי קרובות יותר מהשנים שמפרידות בינינו.
תנו לי להלך בשדרה נטושה והיא תהיה לי בית
ואילו בחדרי אפוף הגעגועים
יש רק מלים שמתרוצצות קרוב לתקרה
שואלות אותי עם מי את ישנה הלילה.
השמש תאיר בקרוב וברחבי העיר
יפקחו זוגות עיניים, כאילו יש עוד תקווה. |
|
|
החטא ועונשו,
ספר נחמד,
הייתי אומרת
לו עברתי את
עמוד אחד.
במה חטאתי
ובמה נענשתי
שעליי לבהות
בכריכתו לעד?
אנה בדיכאון,
כבר מהעמוד
הראשון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.