|
לפני עלות השחר אני תמיד חוזר
אל מלים שכבר נכתבו בלילות חנוקים
ואל אהבות ישנות שבשעת לילה
נראות לי קרובות יותר מהשנים שמפרידות בינינו.
תנו לי להלך בשדרה נטושה והיא תהיה לי בית
ואילו בחדרי אפוף הגעגועים
יש רק מלים שמתרוצצות קרוב לתקרה
שואלות אותי עם מי את ישנה הלילה.
השמש תאיר בקרוב וברחבי העיר
יפקחו זוגות עיניים, כאילו יש עוד תקווה. |
|
|
כשאני הולך
לזונה זה עולה
לי 150 שקל:
כלומר, שאם אני
עושה ביד אני
חוסך 150 שקל.
עשיתי חשבון
שבחודש האחרון
חסכתי בדרך זו
כ-3000 שקל!
בקצב הזה אוכל
תוך שנה לקנות
לי אוטו קטן... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.