|
לפני עלות השחר אני תמיד חוזר
אל מלים שכבר נכתבו בלילות חנוקים
ואל אהבות ישנות שבשעת לילה
נראות לי קרובות יותר מהשנים שמפרידות בינינו.
תנו לי להלך בשדרה נטושה והיא תהיה לי בית
ואילו בחדרי אפוף הגעגועים
יש רק מלים שמתרוצצות קרוב לתקרה
שואלות אותי עם מי את ישנה הלילה.
השמש תאיר בקרוב וברחבי העיר
יפקחו זוגות עיניים, כאילו יש עוד תקווה. |
|
|
כמה פעמים ספרת
עד עשר ושום-דבר
לא קרה?
אחד, שניים,
שלושה, ארבעה,
חמישה.
מה קרה?
ספרתי אריות ולא
כבשים.
אחד עייף
ומטופש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.