זה התחיל.
קפוצה ככלי נשק סתום נחתי מתחתיו
והוא מתפעל אותי, לוחץ ומגרד כפתורים
על משטח האימה של גופי. אחרי זה
סוסים דוהרים מזרימים רקמות עצב
מעלה, כבר יודעת  איך זה מרגיש
כמו נרקומן  בעת הסעודה האחרונה, מנקה
את שארית הייסור המקדים מפניו.
גמעתי ממנו הכול הפעם, שעונה
על לוח זמן של זרים: אני כבר רואה
איך הכול מסתיים בינינו ומתהדק לקשרים
פרומים של כאב, אני אגמור
כסיפור אחר צהריים להיא או אחרת
על איך זה ממש היה זה
והוא אהב את השער שלי
גושים-גושים,
ואותי מאוד