לא הלכתי מעולם לשום מקום הרחק ממך,
כי הפחד העולה אומר כי איני שלך,
אך שוב משהו בי נסגר, והקרירות מעלה בי זיכרונות,
אז אני מתייאשת מחדש, ומוותרת על הרעיונות,
לוקחת את עצמי, וחוזרת להירדם איתך, באותה מיטה שמעולם לא
שכחה
את כל הסבל שעברתי בשבילך.

אותו סיפור ישן, כבר כולם מכירים,
פזמון חוזר, ללא מעצורים.
הכול נשקף ממך, ואתה לא דואג להסתיר את עצמך,
אז המציאות פקוחה בעיני העולם,
אך אף אחד לא טורח לעשות שום דבר בעניין,
ולכן, אני שוב נסגרת בתוך עצמי, יושבת בפינה ושותקת,
כדי שלא פתאום בלי כוונה אפלוט איזשהו שטות והתוצאה תהיה
כואבת.

פניי מצטיירות בצבע סגול, כמו חציל,
עיניי נסגרות גם כשהן ערות,
שפתיי מדממות, אבל מדממות בצבען הטבעי,
ואתה, אינני רוצה לומר, שאתה הוא, בעלי.

גם שרגליי ניסו לברוח, הן שותקו במקום, מהצעקה שלך,
גם שידיי ניסו את הדלת לפתוח, הן נרדמו במקום, מהפחד ממך,
גם כשפניי פנו לעבר החופש, פה הפסקתי, לנשום.

אותו סיפור ישן, כבר כולם מכירים,
פזמון חוזר, ללא מעצורים.
הכול נשקף ממך, ואתה לא דואג להסתיר את עצמך,
אז המציאות פקוחה בעיני העולם,
אך אף אחד לא טורח לעשות שום דבר בעניין.