New Stage - Go To Main Page


צבעתי את הפנים.
איני רגילה עוד להתאפר אז
מחיתי את הלחי ברגע אחד של היסח הדעת.
נותרתי בחיוורון אשר הועיד לי האל
(והשארת לי אתה).



אבל אני
הרגשתי את זה בא.
ניחשתי אותך כמו
שאדמה מנחשת את הגשם.
בכל זאת הפתיע אותי לשמוע את הקול שלך
נסדק כשאמרת "נכוויתי".



ועכשיו
נאחזים בדברים הקטנים:
סדרות טלוויזיה מטופשות להיקשר אל הדמויות שלהן,
ספלי קפה רותחים מדי, ספרים שלא הספקתי
אף פעם להתחיל לקרוא.
והפעם אני -
בצעדים קטנים ונחושים, צולעים קצת,
להיכנס אל הבריכה עם כל הגוף, מהר,
להסיר את כיסוי העיניים.
אחר כך לצאת, להתנגב
לעמוד מול המראה
לראות כמה שאני יפה,
אפילו שאתה כבר לא זה שאומר.



(מה שבסוגריים):
זה כאב
שמפשק צלעות
זאת אומרת
מתרחב לך בגוף, עושה בו כבשלו.
לכי תסבירי
שאת לא יודעת איך
להפסיק לאהוב, שמצאת בו
תקווה אינסופית.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/2/11 22:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה אגם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה