דנה אגם / שירי חיפה |
ובערב, לבד
במלון בחיפה
שלא למטרת עסקים או נופש
רק למטרת
הסדרת הנשימה,
אני חושבת: כמה שהלב שלי כלוב
ואני כלואה בו.
את האהבה אליך מחזיקה
חזק חזק וקרוב קרוב
וכשמנסה לשחרר
סימנים כחולים מתהווים בה.
הנה, שוב אני כותבת עליך
ואתה אפילו לא משער.
6/1/11
כבר ארבעים דקות
כמעט
שאני נוסעת ברכבת מחיפה לתל אביב.
במושב מאחוריי רביעיית חיילים החוזרים הביתה,
שישי הגיע;
במושב לפניי רביעיית נערים שחומים, שחורי שיער.
מעט דרומה מכאן, היכן שלא רואים את הים,
עומדת אימא שלי במטבח הקטן, רוכנת מעט
מעל סירים מהבילים
ובבירה הקפואה עטוית-האבן
אתה,
מחכה כבר שאחזור.
7/1/11
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|